"מיד נשדר מבזק חדשות קצר" הייתה הכתובית על הטלויזייה בדיוק
באמצע הסרט "פארק היורה" ששידרו בפעם המי יודע כמה, בגלל שאין
להם בושה לשדר סרט עשר פעמים בחודשיים למה שתהיה להם בושה לשדר
מבזק חדשות כל יום?
בדיוק הגיע לקטע שהילד מתחשמל ועף מהגדר, קטע עצוב.
ואז עברו למבזק.
בשקופית פתיחה של המבזק ניסיתי לחשוב על מה ידבר הפעם, רצח ראש
הממשלה החדש, פיגוע, אסון לאומי, חייל שנחטף, התקלות בלבנון או
שסתם רצו להגיד לנו ערב טוב באמצע הסרט ושהם מצטערים שלא יהיה
מבזק חדשות מעניין על איזה רוצח פסיכופט שמסתובב ברחובות תל-
אביב אבל זה מה שיש.
השדרן נראה רציני מתמיד, העיניים שלו בישרו רעות, אפילו השומה
שבאמצע לחיו השמאלית בלטה כאילו אמרה "משתתפת בצערכם".
הוא פתח ואמר: " לפני פחות מעשר דקות נשטפה אמריקה מעל פני
המפה, הרדארים הכי משוכללים בעולם לא מצליחים לגלות לאן היא
הלכה"
נשארנו פעורי פה בבית, אף אחד לא העיז לזוז ובטח שלא לדבר.
"עוד מעט יהיו לנו תמונות ראשונות מהשטח", הבטיח הכתב ואנחנו
חיכינו בקוצר רוח לראות את המחזה.
"280 מיליון אמריקנים, קצת שחורים, קצת סינים, וכמובן גם הרבה
יהודים שנמצאים בכל מקום כנראה איבדו את חייהם באסון הנורא
ביותר שידעה האנושות" אמר לנו הכתב לענייני אמריקה שחזר במזל
לחופש פסח.
מוקד 100 של המשטרה קרס ברגע מיליוני אנשים התקשרו לברר האם
קרוביהם מתו בתאונה הנוראית הזו, הטלפניות הלחוצות שרצו כבר
לגמור משמרת וללכת הביתה להתקלח הודיעו שכרגע אין שום מידע
חדש,
"כשיהיה תקבלו הודעה".
כחייל אמיץ בסיירת החיפוש של צה"ל - סיירת חדשה שהוקמה לאחר
שמגדלי עזריאלי נעלמו או בעצם עלו השמיימה כפי שהחוקרים הסבירו
לאחר מכן, החלטתי להצטרף לצוות החיפוש שכלל משלחות מכל העולם,
הגענו לאיפה שאמורה להיות קליפורניה, המראות היו קשים, אנשים
בכו, אבל אמריקה לא הייתה שם.
התחלנו לצעוק "אמריקה" , "אמריקה" אך לשווא אמריקה לא השיבה.
מישהו הציע לזרוק רשתות למים ולהעלות אותם, אולי זה יעזור.
לא ידענו מה לעשות, לא היינו שותפים בחיים לכזה אסון, ובטח שלא
תיארנו לעצמנו שיום אחד נשתתף בחיפושים אחרי יבשת.

הנשיא היה בלחץ הוא לא הצליח איך לעזאזל נעלמו כל היבשות ורק
אמריקה נשארה במקומה עומדת.
הוא כינס את הקונגרס ואחר כך את הסנאט ואחר כך גם נשא נאום
מרגש לאומה.
"זה לא יעבור בשתיקה, לעולם לא נפסיק לחפש אחרי שאר העולם"-
הוא אמר אך גם הוא ידע כמו כולם שזה אבוד.
הסי אן אן הביא תמונות ראשונות ממה שאמור להיות מוסקבה ופריז
אפילו ירושלים כיכבה בתמונות, אבל במקום הקרמלין ראו ים,
ובמקום מגדל אייפל ראו ים וגם במקום הכותל הם ראו ים.
הדגל הורד לתחתית התורן והוחלט שהדגל לא יעלה עד אשר ימצאו את
שאר העולם.
האמריקינים התחילו להיכנס לטירוף, הם לא ידעו מה לחשוב, מה
יקרה מחר? מה עוד מצפה לנו?

"צריך להתרגל ליום שאחרי ההעלמות של אמריקה" אמר לי משה מפקד
הצוות שלי שמצא בזמנו את כולבו שלום במבצע נועז.
"אני לא מאבד תקווה" אמרתי לו, "איך אוכל לחיות בלי המשחקים של
הניו יורק ניקס ?"
לאחר שנה שוב שידרו את הסרט "פארק היורה" אבל הפעם ראינו איך
הילד מתחשמל ורק ישבנו בבית ונזכרנו איך לפני שנה אמריקה נעלמה
לנו מהמפה, בכינו קצת, סבא שלי נשא נאום מרגש על בוב דילן שלא
יחזור יותר אפילו שאנחנו חשבנו שהוא בחיים לא יילך.
אכלנו קצת גבינה שתינו קצת יין ונזכרנו איזה עולם טוב היה פה
שאמריקה הייתה לצידנו.