למוחמד חמזה ע'נאים

לפעמים אני רוצה ללכת
למקומות שאינם.
המקום שישנו יכול פחות ופחות להכיל אותי
קל וחומר אני אותו -
את צדקנותו המתקתקה עד מאוס, עד קיא
את עיוורונו הלבנבן המידבק
את רחמיו על עצמו, רחם רחמתיים לראש גבר
(השוואה איומה: מה נורא ממה
כל אלה על נגזרותיהם - או תפזורת הגוויות המרוטשות
והאיברים שנקטעו ושלוליות הדם
שאינן יבשות לעולם?)

לפעמים אני מבקש ללכת למקומות
שאינם. לפני שנים
המריאו דמיוניי על כנפי מטוסים
אל נבכי העולם, אל אינסופיו הקסומים
אבל החלופה הזאת בוזבזה זה מכבר
אפילו המציאות המדומה על הצג רגילה כמו זו שישנה
שממנה אני מבקש ללכת למקומות שאינם

אתמול נסעתי ברכבת לפגוש חבר.
פגישה בתחנת רכבת תמיד עושה לי משהו
ודווקא בתחנת ביניים נידחת במקצת
כזו שממתין בה חבר.
ברקע עולים דפים מספר ישן
עשן מתערבל בסרט שחור לבן
זכרונות מרכבת העמק של ילדותי
וחבר כאן ועכשיו.
האנשים סביב נמוגים
והשיחה מסתעפת ומשתוחחת#
וראשית של תקווה ירוקה נמשחת
על המקום שישנו

# משתוחחת - ב-ש' שמאלית, מלשון שיח