לא רוצה משפחה - תהרגו אותי וזהו.
אני לא יכולה לסבול את מחשבה שכדי להפרד ממישהו אני אצטרך
להגיע לבית משפט. לא מתאים לי כל הבלגן הזה.
לא רוצה להכנס להריון - לא רוצה לסבול תשעה חודשים בשביל להביא
חיים לעולם הזה.
זה לא אירוני שהדרך היחידה להפסיק את עינויי המחזור היא להכנס
להריון, מה שיותר גרוע פי כמה וכמה?
אני אגואיסטית, ואני מודה בזה. עדיף לעשות את זה מעכשיו מאשר
להודות בזה לאחר מעשה ולהתחרט.
לפחות אני מודעת לעצמי, הרי אם אני אסבול תשעה חודשים בגלל
תינוק, אני אשנא אותו! שלא נדבר על הלידה...
אם יהיה איתי גבר שירצה להתחתן ולהקים משפחה, הוא יהיה כמו ילד
שמבקש מאמא כלב - אתה תצטרך לטפל בהם לבדך.
חוץ מזה, הוא צריך להבין שאני מתכננת להיות אשת קריירה, ובגיל
23 כשאני לומדת משפטים לא מתאים לי להביא ילד. וגם אחר כך לא
יתאים, כי אני צריכה להתחיל לעבוד. אולי בגיל 30 יהיה על מה
לדבר. אבל אני לא רוצה להיות אמא זקנה. בקיצור, זה אף פעם לא
הזמן המתאים.
אני צריכה את החופש שלי, את השקט שלי. לא צריכה ילדים שיעמדו
לי על הראש, יעירו אותי באמצע הלילה וירצו תשומת לב - בקושי
לעצמי יש לי כוח.
חוץ מזה, המצב האקונומי בעולם בכלל ובארץ בפרט הוא על הפנים.
יש מספיק פיות רעבים, ואין איך להאכיל אותם.
אם אני אלד, זה יהיה רק בניתוח קיסרי.
אולי אני אאמץ.
עד אז, הכל עוד פתוח.
מקסימום לא תהיה לי המשכיות. העולם לא צריך עוד אגואיסטים
כמוני.