רותם בר / הרוח |
ואני נזכרת כמה העיניים בורקות
וכמה העולם מחייך כשאתה מאוהב.
מתרפקת על תעתוע מין העבר
ששב ומזכיר שהכל נגמר.
בחרנו ללכת בכיוונים הפוכים,
נותרנו המומים ובעיקר בוכים,
ידענו שאנחנו טועים ובכל זאת...
והרוח משיבה אותי חזרה למציאות
זו שאיתה קשה להתמודד וממנה...
ממנה קל כ''כ לברוח!
השמש זורחת בוודאי בחצי העולם האחר
רק כאן הרוח לא מוכנה לוותר...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|