חיל הרגלים עומד חמוש,
הזמן עמד מלכת.
להוד מעלתה דרוש
לאהובה ללכת,
כיכר העיר הומה מאיש
וכל תושב כורע ברך,
את המלכה זה לא מתיש
כי ממילא רבה הדרך.
לצעוד נשובה, חיילים,
לפתע לה קריאה נשמעת
והגבירה, עם זר פרחים
יושבת לה בכרכרתה, דומעת
לצעוד החלו מגני ארצי,
אנו יוצאים למסע דמים
לכבוש אותו, את אהובי
ולהכניע לב קשה עורף זה.
ובתקווה שייבקע, אולי,
ביום מן הימים,
צועד לו הצבא בראש מורם -
ימים, שבועות, כמעט שנים.
ובהגיעם למחוז חפצם
רואים הם את מלכו בשער,
לכבוש את לבבה של גבירתם
רוצה איש זה, המאוהב, כנער,
אך המלכה מרוב פתיעה רוטטת
אהוב לבה כלל לא דורש קרבות.
את הפרחים היא מידה שומטת -
היא לא צריכה כאלה אהבות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.