חודשים,
שאני במצב אנוש.
חודשים.
יודעת שטוב לך,
יודעת שאתה אוהב...
לא אותי.
עומדת תחת השמיים האפורים,
ויודעת,
שלא יהיה בסדר.
ויודעת,
שהצלקות הנפשיות והפיזיות-
יישארו לנצח.
עד כדי כך הוא משמעותי.
אני לבד,
פה,
אני
לבד.
אני יודעת שאף אחד לא יבוא להציל אותי.
אבל למה,
למה זה כל-כך קשה?
למה זה כל-כך כואב?
הלילה,
כבר לא יכאב יותר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.