אני שמה צללית תכלכלה.
מורחת לי אודם לאט לאט שלא למרוח.
שמה שחור בעיניים... וקצת סומק.

כל כך יפה...

אני לובשת גרביון דק על הרגליים.
ונעלי עקב בהירות.


אני יפה.


אני יפה!


"אני יפה!!!"


אני מסתכלת לעצמי במראה בעיניים.
ומתחילה לבכות

אני בוכה על הכל.
אני בוכה על האיפור שנמרח,
אני בוכה על החיים המסריחים שיש לי,
אני בוכה על אמא ואבא,
אני בוכה על כל החתכים שיש לי על היידים.
אני בוכה על כל האנשים שלועגים לי ומתעללים בי,
אני בוכה על ההוא ששבר לי את הלב,

אני כל בוכה על כל מה שאפשר לבכות,

אני בוכה על זה שאני לא יפה,


אני בחור.