כשהאורות כבים, הדלת נסגרת והעיניים נעצמות?
מה קורה כשהחשכה משתררת, ואין לאן לפנות?
כאשר ארונות הופכים לקירות הצינוק.
כאשר כיסאות לובשים פנים מאיימות.

בחוץ פנס מהבהב, וספסל חורק ברוח.
הירח עולה, ויללות תנים מתקרבות.

התקרה מתרחקת, הפנים חוזרות,
צפות ולועגות לכל ניסיון להתחבא מתחת לשמיכה,
בעוד הידיים קופאות, משותקות בקור.

והנה, האור נדלק, הפנים נעלמו.
הארונות נסגרים והכיסאות מוזזים.

הירח יורד, והמואזין עולה,
מסלסל את פסוקו של יום,
מעיר ציפורים ושמיים.

ואני יוצא, יושב על ספסל,
מלטף כלב תועה.