בפעם הראשונה הייתי קטן,
והוא היה איתי מההתחלה,
הוא יצא לשנייה,
ואת קברו לא אדע.

בפעם השנייה, בקושי הכרתיו,
שבועיים, שלושה, מי ידע?
אך את סופו, מעולם לא גיליתי.

בפעם השלישית, היא הייתה רק תינוקת,
שנה, שנתיים, לא יותר.
אך כבראשונה, יצאה היא, ולא שבה.

ושוב הוא בא, ושוב נפלה,
אך עתה, לראשונה ראיתי את פניה, ופניו.
והוא נשאר שם, כצל לבן, ולא הרפה.

ולאחר מה שנראה כנצח, גם את מיטתה רוקנו,
גם סדיניה נשלחו לניקוי, והיא?
היא נשארה שם, על עגלת ברזל, מחכה לנו.

והוא לא הרפה, הוא לא חיכה אף פעם,
לא כיבד אף איש.
והפעם בחר בצד השני, וגם היא נפלה,
ואף אחת מהן לא ראתה.