למציאות - יש הגדרה. ולכל חומר או עצם בטבע.
            יש שם משלו. תכונות משלו. משקל סגולי ומהות שונה
            שמפרידה אותו מעצם אחר בטבע.
דור מוסר לדור - את הישגיו וידיעותיו על העולם ומבנהו, כדי שלא
נצטרך לעבור מחדש את מסכת הניסויים והטעויות שעבר הדור הקודם
כדי לרכוש את ההבנה. ולמעשה, כך התקדם העולם הטכנולוגי ואף
המטאפיזי.
בהישענו על תורת קודמיו.
כמו אבא המניח את ילדו על כתפיו, שאם לא כן... הילד יראה רק
ישבנים, במקום את ההצגה.
המונח - מסגיר בתוכו את החומר שממנו עשוי החפץ ומניח את
תכונותיו ואת אופיו בתוך מסגרת.
מסגרת של מושגים - שדרכם מביטה התודעה ומזהה את המציאות.

הכללים - החוקים וההגדרות -
הם המשקפיים של התודעה וחומרי היסוד שחייב אדם להניח על קרקע
המציאות. כדי שהתודעה תוכל להישען עליהם, כשהוא בונה את מציאות
חייו.

                               "עקרון של השקפה"

ההגדרה לכל חפץ או מקום. זמן, או מעשה.
ניתנו לאדם על מנת שבהיכרותם הוא יוכל לבחור את הנתיב המתאים
ביותר.
"עולם החומר" - הוא נגזרת של החלל, בצורת ביטויו הארעי.
ההגדרה - היא כדי להנציח חלק מהתנועה האינסופית של כל
החומרים.
ולתרגם אותה לאותיות ומספרים מתמטיים.
ז"א, לקחת שדה של אנרגיה בלתי נראית לעין , ולתחום אותה למערכת
של מושגים ערכיים.
וכל זאת, כדי לתפוש אותה ב"מערכת החשיבה והחושים" , הפיזיים
והמנטאליים.
לכן, לכל חומר, יש שם ומושג זמני, משום שהוא נע כל הזמן למצב
צבירה שונה ששם הוא נקרא אחרת, ופועל באופן שונה .
הווה אומר: ההגדרה תופסת את החומר בשעת תנועתו ומנציחה זמן
מסויים בהוויתו.

"ציטוט של התנועה", עוצר את התמונה ותפקידם של ההגדרות הוא
להנציח לרגע ארעי את תנועת התפוררותו של החומר, לאבק כוכבים
בלי חוקים.

המציאות היא תוצר של כוונה מנטאלית ותוצאה של תפישה שרכשנו,
כמו משקפיים לראות את העולם דרכה.
אדם שאינו שלם עם ההגדרות הפיזיות ,המתמטיות והשכליות הקיימות
בעולם כבר אלפי דורות, ואין הוא מפריד בין עצם לעצם, ואין הוא
מבחין בין מעשה למעשה.
אדם שמתנהג כך כלפי העולם החיצוני, מלמד, שאין לו הגדרה אפילו
כלפי עצמו וגם לא דרך מוגדרת מראש שבה הוא בחר ללכת , ומן
הסתם,
גם לא בסיס וסיבה מוצקה לקיומו !
העולם הנראה לעין, היא המציאות שאני בחרתי בתפישת ההגדרות,
ויצרתי ממנה את חווית עולמי .
ולו רציתי אחרת, הייתי מכוון אל "מציאות אחרת".
                       
----------------------------------
                                 "אחת או אחרת"

המציאות כמו שהיא, יפה יותר מכל תמונה.
                         ברורה יותר מכל תבנית.
                         וחכמה יותר מכל דמיון.
כשאתה בוחר לטשטש אותה, אתה פוגם בכלי שניתן לך לקלוט אותה.
והיא, אינה משתנה בגלל תפישת עולמך.
רק החוש הפיזי והחשיבתי שלך, מתכהים.

אם הפכת את עולמך "חד גוני" ,ואינך מפריד בצורה פרטנית ומדויקת
את חלקיו הניפרדים ,ומבין את ייחודו ומהותו של כל חפץ ,
זה אומר ש, אתה פוחד להביט למציאות "בעניים" !
הלך הרוח הזה, משקף את יכולת החושים הפיזיים שלך, ולכן, כדי
לראות ברור את המציאות שסביבך, אתה צריך להרכיב משקפיים,
מה שכל אחד יכול לעשות בלי הצורך בהם.
העיניים- אינן כלי אוטומטי שפועל או שלא פועל "טוב".
העיניים הן כלי נטראלי, והראייה שלך היא תוצר של שימוש בתפישת
העולם הסובייקטיבית שלך.
ושימוש ב"שכל", המכוון אותן לראות.

עולם ה"נפש הפנימית" ו"הרוח הנושב בתוכך", הם המובילים את
ה"כלי גוף", לאן שהן רוצות, ולא להיפך.
בכך הופך הגוף לאסיר של החיים בקרבו.

אם אתה מפצל את מוחך לשניים, העין תראה שתי תמונות.
ואתה תראה מטושטש .
באותה מידה, יכול מוחך להפריד את הלב משאר הגוף, ולתת לך להלך
כמו רוח, כדי שלא תחוש את "זעזועי המציאות".
אתה יכול להשליך ערפל, כך שהכל יראה אותו הדבר, ואין הבדל בין
חפץ לחפץ, ואין שוני בין אדם לאדם.
ולא משנה באיזה מקצוע תעסוק, ולא חשוב לאן ילכו החיים.
ממילא, אתה כמו כולם ! ואין טעם לעולם.
המציאות היא "אחת", וזה מה שקורה באמת !
והפירוש שאתה נותן לה כדי שתוכל "לעכל" אותה .
                   זהו ה"טשטוש" !(רציונליזציה)
                   זהו ה"שקר" !
המציאות- חודרת אליך כמו שהיא, ורק בפנים כל אחד בוחר לתת לה
"טעם" משלו.
"מציאות אחת", היא זו ה"מתרחשת" לעיניי כולם. "ההויה היחידה".
ה"מציאות האחרת", היא ה"סרט" הפרטי שכל אחד מביים לעצמו, כדי
שהוא יוכל לשחק את תפקיד ה"כוכב".

              תהיה "משקיף", כדי שהטבע "ישתקף" בך.
              תהיה "שקוף", כדי שהטבע "יעבור" דרכך.

אדם שאינו מגיב למתרחש סביבו, ובונה לליבו חומה מבוצרת.
כדי שעולמו יהיה מוגן מזעזועים "חיצוניים", וכל זאת, משום שקשה
לו לשאת את ה"מציאות" כמו שהיא, לכן הוא יוצר בתוכו דמות נוספת
שכלואה בקירבו .
"דמות דמיונית" שיש בכוחה לשאת את ה"מציאות" שה "אני שלו" לא
יכול לשאת, עד שהוא יוצר לעצמו מציאות "מדומה" וכל יישותו
נסחפת ונשאבת אל תוך הדמות ה"וירטואלית" .

              "והם הופכים לגוף אחד".
              "רדוף רוחות, ומוכה ירח"