"מזג האוויר ממש מוזר היום"
הוא הסתכל עלי וחייך, את החיוך הזה שלו שהיה שמור רק בשבילי.
הוא נתן לי נשיקה והדליק את המזגן.
אבל מזג האוויר משום מה לא השתנה. הוא נשאר מוזר בידיוק כמו
שהוא היה מקודם. אפילו שהמזגן היה על שיא הקור.
ועוד פעם הסתכלתי עליו, והוא חייך עוד פעם, והדליק, בשבילי, את
המזגן על שיא החום.
"זה בסדר, לי זה לא משנה. העיקר שלך יהיה נעים" אמר.
אבל משהו עדין היה לי מוזר. לא נעים שכזה. משהו עדין לא היה
בסדר.
והוא חייך אלי את החיוך הזו שלו, החיוך שלי. החיוך שאני כל כך
אוהב.
הוא הלך אל המזגן, וכיבה אותו. פתח את כל החלונות. והלך לכיוון
הדלת.
הוא נתן לי נשיקה, על הלחי, ואמר שעכשיו הוא צריך ללכת. |
