-אני רוצה!
-אבל את לא יכולה!
-אני נראית כאילו אכפת לי?!
-את מתנהגת כמו ילדה קטנה, תפסיקי! זה לא מתאים לך!
-תגיד ל,י מה אתה חושב לעצמך?! שכל מה שאני עושה בחיים זה
לפתוח רגליים? שכל מה שאני עושה זה לזיין ולדפוק? לא!
-טוב, מאמי, לא רציתי לעצבן אותך, אני ממש מצטער. אני פשוט
אוהב אותך ודואג לך. אני לא רוצה שתעשי שטויות שיפגעו בך.
-אז אולי תתן לי להחליט מה טוב או רע לי?!
-אבל חמודה שלי, זה לא את!
-אבל זה כן אני!!! למה אתה לא מבין את זה?
-ממתי? אני לא זוכר אותך ככה...
-אז מה אתה רוצה שאני אגיד לך?! אתה סנילי...
-אני מה???
-סנילי! זה מחלה של זקנים אני חושבת, זה כשהם צריכים את הכדור
הצהוב כדי לזכור לקחת את הכדור הכחול רק בשביל לזכור שהם
צריכים לקחת את הכדור האדום ו... אווו עזוב. אתה גם ככה לא
תבין.
-אהה... אוקיי, מה שתגידי... אולי תבואי אליי? אמא שלי מחוץ
לעיר.
-ואם אני באה. אז מה עושים? מזדיינים?
-טוב, תראי... אם את כל כך מתעקשת אז בסדר.
-רואה?! כל מה שאתה רוצה ממני זה זיון!
-נו דיי מאמי זה לא נכון.
-זה כן! ואתה יודע את זה!
-טוב... אז את באה?
-לא!
-נו...
-נראה...
-יופי! אז אני רואה אותך בחמש?
-שיהיה.

-אז מה עשית אתמול?
-הרגתי את נדב.
-וואלה? שוב זיינת לו ת'צורה?
-אההה... גם, אבל בעיקרון חנקתי אותו.
-מה ז"א??? שלי! חשבתי שהפסקת עם זה! הבטחת!
-כן, אבל זה היה מקרה מיוחד! אני מבטיחה!
-טוב... אבל חסר לך שלא!
-טוב, אז את באה?
סבבה, תני לי חמש.