פתחתי את העיניים והוא ישב שם מולי על הרצפה עם המצנפת
הצבעונית שלו והפונפון בקצה, בקושי בגובה של המגירה הראשונה,
רזה כמו גפרור ונראה גם קצת חולה.
בלי לומר מילה הוא קם והתקרב אלי, הרים את ידו גבוה באוויר
וטראח, הוריד לי סטירה מצלצלת.
אבל למה?!?! שאלתי בעצבים, רק התעוררתי בחייאת קצת התחשבות !
הוא גלגל את עיניו ומלמל לעצמו "קצת התחשבות, נו, קצת
התחשבות"
וטראח, הוריד לי עוד אחת...
התיישבתי על המיטה בעצבים, מתוסכל לגמרי.
הלו... תתעורר... אתה גומר אותי פה. תראה איך אני נראה.
תמשיך ככה עוד קצת ואני נעלם לגמרי, ואז, אז אני באמת לא מקנא
בך.
למה לעזאזל אתה עושה לי את זה ? למה לעזאזל אתה עושה את זה
לעצמך ???
אני ?
מה אתה מקשקש ?
נראה לך שאני נהנה מזה ? נראה לך שיש לי איזושהי שליטה בעניין
?
הוא שוב הניף את ידו באוויר ואני קפצתי אחורה.
הלו הלו... אתה חייב להירגע עם העניין הזה, זה ממש לא מצחיק !
מצחיק ? אתה רואה איזה שבריר של חיוך פה בחדר ?
השליטה בעניין היא שלך ורק שלך, אני לא מבין איך עוד לא קלטת
את זה.
אני מכיר אותך כבר מספיק זמן, בערך מהזיק החשמלי הראשון שיצר
אותך, ואתה לא כזה טיפש !
תבין הוא אמר לי, זה הכל עניין של השקפה.
תסתכל על העבר, תראה ההווה, תביט על עצמך, אל תוך עצמך !
כשתחשב את הכל המשתנים התשובה תהיה לך, דיי ברורה !
הוא הסתובב, נכנס חזרה לתוך ארון הבגדים שלי, כי שם אני שומר
אותו בדרך כלל , ותוך כדי כך אומר לי, מחר, אותה שעה אותו
מקום.
ואני אומר יותר לעצמי מאשר אליו כן כן, אני יודע.
הוא נעלם לו ואני נשכבתי חזרה על המיטה, הראש בתוך הכרית
וחשבתי לעצמי בלב, אני חייב להפסיק לגלגל !!!