נטשה אייזנברג / המים זוכרים |
מהול בכפית מחוקה של אשם
אבל המים זוכרים את הכל
והיא כל הזמן שם
כשאומרים לי לרקוע בלי קצב
ברחובות עירי הנמה
היא כובלת רגלי לאספלט הטחוב,
תמיד שם,
...האשמה
למה אינה מניחה לי
לעורי ניצמדת כעלוקה טורדנית
אשמה נחושה ועוינת
אשמה מחוצפת
אשמה צדקנית
יש בי ים אדיר וגועש
של אושר צרוף ומרעיש
אך זיכרון כפית מחוקה של אשם
בטעמו עוד ניכר בניחוחו עוד מבאיש
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|