|
בכל פעם שהכאב לי קרא
נאלצתי לענות
בכל פעם שהדם בדרכי נקרא
לא היה לאן לפנות
אז לקחתי את הסבל שהיה את ואני
וקידשתי אותו על מזבח
ידעתי שעם קצת השקעה וסבלנות
אוכל גם אני להיות כמוכם, לרוצח
שאל אותי אלוהים פעם
"הזה העיקר?"
ועניתי "הרי חלילה שתיתן
לי להיות מאושר"
אז אני רק שנאתי
והוא חייך ושתק
לו רק עצרתי ווידאתי
שלפחות גם הוא קצת נחנק
איני יכול ללכת
מעולם לא הייתי
איני יכול למות
מעולם לא חייתי
הייאוש אותי קרע
באלפי דרכים שונות
בכל פעם שהכאב לי קרא
נאלצתי לענות |
|
|
פרגן היא אמרה
לי פרגן
היוצרים הללו
יודעים לעצבן
פרגן כל עוד את
יכול,
כמה כבר אפשר את
זה לסבול,
שום דבר לא
נותר
מכבודך
המנוכר,
וממחר בחמש
ושלושים עת
יצירותיך החדשות
פה עולות,
תפתח דף חדש
תפרגן לחדש
ותמצא חרוז יותר
נחמד...
ק. מרכוס, צאר
רוסי, בקאבר
ממלכתי, לפי
בקשת רעיתו נקרא
לה אחותי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.