אסף לבון / עונות הנשמה |
אחרי אביב שלא פורח
וקיץ שאני לא שוכח
נשארה לי רק המחשבה
איך אני בורח
(אביב)
איפה זה הסוף
ולמה הוא כלכך רחוק
אין במי להאחז והאביב מתיימר לבוא
אבל לא
(קיץ)
את כל זה כתבתי בשבילך
כי ההיית האור והחושך ברוחך
השמש והגהנום בסוף כל יום
בלי שארצה במחשבה ובחלום
(חורף)
הזמן הזה שאת לא איתי
גרם לי להבין איך זה להיות לבד
בלי אף אחד
להרגיש מנותק, מרוחק...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|