אתמול עשיתי לעצמי וי. עשיתי גם גבות. אבל עשיתי גם וי. הלכתי
עם ענת לבר ההוא שכולם מדברים עליו. בכל זאת, יש לי כמה חובות
בתור תל-אביבית.
מבט מהיר גילה לי שאוכלוסיית הטסטוסטרונים מורכבת מגילאי
שלושים וחמש. זאת אומרת, אם מחברים את הגילאים של כולם יחד.
כמובן שברגע שמצאתי את הגבר הראשון שהוא בן שלושים וחמש (לבד)
חייכתי חיוך קטן והתיישבתי קרוב.
-"אנציקלופדיה עברית", הוא פונה אליי, "זה חמש-עשרה או שש-עשרה
כרכים?".
בחור חמוד, אין מה להגיד, אבל אני, אני יש לי את האובססיות
שלי:
-"חמישה-עשר או שישה-עשר" אני אומרת לו באינטונציה של מורה
ללשון (לא, לא זו מהתיכון, אלא זו מהסרטים הכחולים, שאם
מורידים לה את המשקפיים ואת הגומי מהקוקו היא הופכת
לכוסית-על), "ובכל מקרה, תלוי אם סופרים את כרך המילואים".
ברגע שהזכרתי את מילת הקסם, "מילואים", הבחור הפך צפוד ומסכן
ופנה לזו שישבה מצידו השני, שהיו לה הרבה ציצים ומעט הבנה
בלשון.
אבל זה לא הסיפור.
זה אפילו לא הסיפור על הדוגמן ההוא שבא וניסה לומר לי משהו,
אבל כשעניתי לו הבנתי שהוא לא מבין בלי ניקוד.
זה אפילו לא הסיפור על ההוא שחזר מנפאל והתחיל לדבר איתי על
המשורר המפורסם חדף. גם אחרי שלוש בירות אני יודעת שיש שמעון
אדף ויש חדף-פתח שזה משהו בניקוד. או אולי הוא בעצם ניסה לספר
לי שהוא חדף דו"ח. או שפעת. או איידס, ישמור השם.
הסיפור, כמו כל סיפור אקזוטי, התרחש בתור לשירותים בקומה
השנייה של הבר. עמדו שם שני טורים ממושמעים. בשמאלי עמד טור של
טסטוסטרונים שהתאפיין בחולצות שחורות הדוקות וריר שנזל להם
נוכח העומדות בטור הימני - כוסיות שלא ראו ארוחת ערב הגונה כבר
הרבה זמן. אפילו שעליתי שלושה קילו, השתרבבתי לטור של הכוסיות.
בזמן ההמתנה לתורי, ניסיתי לברר עם סיגל מהשכונה למה היא שוב
יוצאת עם ילד שצעיר ממנה בעשר שנים ("כי הוא נורא בוגר" היא
אמרה לי בזמן שהוא הזמין שוקולית למטה).
עוד סיגל ואני מלהגות בעליצות, פונה אלי בלונדה מ-א-מ-מ-ת
שעמדה לפני בתור: "את כזו מתוקה", היא אומרת לי, "את ממש
מקסימה" היא ממשיכה ואני, אני לא נעים לי לעצור אותה. "את ממש
מדהימה" היא אכן לא עוצרת ואני כבר מגרגרת בהנאה ומעניקה לה את
אחד מחיוכיי לאות תודה. "חבל שאני בקטע של גברים" היא חותמת
ומשאירה אותי עם פה חצי פעור. אם יש משהו שאני שונאת, חוץ
מגרעינים של אבטיח, זה שמאתגרים אותי. התקרבתי אליה קצת, לחשתי
לה משהו באוזן תוך כדי ליטוף אגבי קל של שיערה הרך והפלאתי בה
את אחת הצרפתיות היותר מפורסמות שלי.
בהתחלה היא קצת התנגדה, אבל לי יש איזה רקע בקראטה, כך שהכנעתי
אותה די בקלות.
אחרי שסיימתי, ואחרי שהיא הצליחה להוציא מילה מהפה (לקח לה
זמן) היא מילמלה משהו עם "יו" ו"טעים" ואני פניתי לנגב את הלסת
של סיגל מהרצפה.

ירדתי למטה בנונשלנטיות, הקאתי בעדינות והלכתי לישון עם בן
השלושים וחמש. ככה, ליתר ביטחון.