עצוב היה להיות רחוק ממך,
אך הלילה אוהב אותך שוב,
אביט לתוך עינייך
ואת תשיבי במבט עורג.
ארפרף אצבעות על שפתותייך
ואת תלקקי אצבעותיי,
אשר חלף כבר זמן רב
מאז עשו לגופך מעשים טובים.
אנשק לך על שפתותייך
ואת תשאבי את לשוני אל פיך
כאילו נזכרת בחסדיה של זו
בעת שמטיילת בינות ערוותך.
ואז אסיר ממך כל פיסת לבוש
ואשטוף עיניי בגופך -
מושא כל חלומותיי
ומעשיי אוננותי בארץ ניכר
בעת שהנסיבות אילצונו
להיות רחוקים אחד מהשנייה.
אפנק את גופך בנשיקותיי הרטובות-
לא אפסח על אף נקודה בגופך
אשר טרחת לעשות לי עמה הכרות אישית-
לחייך, פיך, צווארך, שדייך,
בטנך השטוחה, מפשעותייך, ערוותך וירכייך.
נפצח בטנגו של שניים
עם לשוני על דגדגנך
אשר על פראיותו הזיתי כל הימים
בהם הייתי חייב לדמיין כדי להתענג.
ואז תאחזי את אברי הזקור בידייך
ותבקשי להחדירו אל מעיין מיצייך,
או שמא תבקשי ל"התעלל" בו מעט
בתוך פיך, מה שאת כל-כך אוהבת לעשות.
כאן ועכשיו רצוי לציין בפנייך כי הפעם,
בגלל אי השימוש לאורך זמן,
ה"התעללות" לא תהיה מלווה ב"השהייה"
כי יש גבול למה שתוכלי לדרוש ממני....
לא מבחינת היכולת הביצועית
אלא מבחינת היכולת להתאפק.
ואם "אגמור" רק זאת הפעם
לפני שתגיעי אל אביונך,
אז סליחה מראש- בלי שתגיעי לסיפוקך,
הרי את יודעת שאין צ'אנס שאפקירך.
10/10/01 © |
