לפעמים בלילה
בחושך
בפחד
כשהכול מסתורי ושונה
אני חושבת לחייך לעצמי סתם כך כדי להיות מאושרת

ואז עולות מחשבות
מהו החיוך בעצם
האם הוא אמיתי
או סתם צבע של אושר מזוייף
ואז אני חוזרת אחורה וחושבת על מה שהיה

כשהייתי יותר קטנה גם נהגתי לחשוב על מה שיהייה
היום אני לא מסוגלת
לפעמים
אני אפילו לא בטוחה מה קורה לי עכשיו

אדם יקר נכנס לחיי
אז אני מחייכת
האדם הזה פגע בי כמו קודמיו
בעצם יותר
כי נתתי לו לפגוע בי
אז החיוך נעלם
גם הצבע התקלף
זה מה שקורה לדברים מזוייפים

ממשיכה לחשוב

קיבלתי ציון טוב במבחן
עוד סיבה לחיוך
אבל אם נעשה ממוצע זה לא ממש
משמעותי
אז אין ממש למה לחייך
שוב הצבע מתקלף

חייבים להמשיך

אני חושבת חזק חזק
מנסה להיזכר
אולי ראיתי סרט מצחיק
בעצם לא
כל מה שראיתי זה גופות של אנשים
דם
בכי
צעקות

כולם צועקים
גם אני צועקת
בשקט
כדי שלא ישמעו
הם רוצים שיהייה לנו רע
אבל אנחנו לא ניתן
נכון?
לא ניתן

הינה אני מחייכת...
אני בחיים
אבל החיוך שוב יורד
מה עם החברים....

אבל אני אמשיך ובסוף אמצע סיבה ואחייך
חיוך גדול שכזה מאוזן לאוזן
בלי צבעים וחיקויים
אמיתי אמיתי
באמת אמיתי
בסוף אני אחייך
אבל מתי יגיע הסוף...
הוא יגיע...בסוף