אריה בר / בית אמי |
הבחילה, סארטר
אחרי שחרב בית אמי,
אני הולך אל מקומות שאין בהם כתלים
ואין בהם שערי ברזל,
שלא ראו מימיהם ארון עם פרוכת
ולא פסלים ואיקונות,
אני יוצא אל עצים שיד אדם
לא נטעה.
שם, באין שומע,
אני קורא תחינה שרשמה קליפת העץ
הזוכר את
הר סיני ואת הר המוריה,
שם אני אומר תפילת אשכבה
על תכריכי שלכת,
שם אני תוקע תקיעה גדולה ומרה
בארובות השמיים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|