"לפחות שניים..." ענה לי הזקן את התשובה האחרונה שציפיתי
לשמוע. "אני יודע שיש שם לפחות שניים אבל אמרת שאתה יודע הכל!
אז כמה כוכבים יש ברקיע?". "אני עניתי לך שיש שם לפחות שניים!
אפילו אפריז ואומר שגם יותר משלושה תוכל למצוא שם." אמר ופנה
ממני. הלכתי גם אני, טוב הוא לקח באמת חתיכת סיכון אם השלושה
האלו בהיותנו מתחת לערפיח של ת"א, אבל הבטתי למעלה וספרתי את
שלושת הכוכבים עליהם הוא דיבר. המשכתי ללכת לי בצחקוק חרישי
וחשבתי עד כמה מוזר הוא, חי לו ודאי על איזה ספסל ויודע לבטח
הרבה יותר ממני, עובדה - הוא ידע כמה כוכבים יש שם, והתשובה
הייתה כ"כ פשוטה. אני לא עובד ככה, אין אצלי תשובות פשוטות, עד
היום אני עוד תוהה על דברים ששאלתי בעודי ילד ולא קיבלתי
תשובה, אולי גם אותם אשאל אותו אם אתקל בו שוב. הגעתי תוך כדי
הרהורים אלו אל הבית, נכנסתי פנימה והתיישבתי על הכורסא
המעופשת. היא לא נראתה טוב כ"כ, הדירה שלי, היא נראתה כמוני
אני מניח כי מאז ומעולם היה לי ההרגל לעצב את מקומי בעולם הזה
בדמותי כדי שידעו שמישהו חי פה. הרהרתי שוב בזקן שביקש ממני
לשאול אותו כל שאלה, כדי להוכיח אחת ולתמיד שהוא יודע הכל, למה
בחרתי דווקא בשאלה הזו... טוב מאז ומתמיד ריתקו אותי הכוכבים,
אולי זה בגלל זה. חשבתי על מה עוד אשאל אותו, ואימצתי את כל
מוחי לנסות ולחשוב על אותה תשובה פשוטה שהוא בטח ייתן לי.
הטלפון צלצל ואני במקום לענות הלכתי לישון, מי אמר שזה פשוט?
למחרת הלכתי הביתה שוב דרך אותה מנהרה תת קרקעית, חושב כי
למעשה לא היו שם כוכבים ע"מ שהוא יספור שלושה, אז איך הוא ידע?
ביציאה ראיתי גוף מכורבל, אולי זה היה הוא, אני לא יודע, לא
העזתי לבדוק. כך עברו מספר ימים עד שיום אחד ראיתי אותו שוב,
ושוב הוא ביקש ממני לשאול אותה שאלה ע"מ שיוכיח פעם אחת ולתמיד
שהוא יודע הכל, שאלתי "מדוע מביא המוות נקרא מלאך ולא שטן?",
זה תמיד הטריד אותי בתור ילד, שהחיים נראים לו כ"כ טובים. הוא
שתק לרגע וענה לי "ילדי, את זאת לא אומר לך, אומר אך שמזלך כי
אינך יודע עדיין את התשובה - כשתגדל תבין" פנה והלך לו. שוב
התחלתי ללכת גם אני נדהם, כבר שנים שלא שמעתי את המילים הללו,
ואני כבר בן 34 עם הרבה חיים מאחורי. האם החיים כאלו רעים עד
כי נחוץ מלאך כדי למשוך אותך מהם? אני לא יודע. כך חזרתי כל
יום, מצפה לפגוש בו באותו זקן, לשאול אותו את כל מה שלא ידעתי,
שלא יכולתי להגיע לתשובה לבד. כשנתקלתי בו שוב החלטתי לשאול
מהי משמעות החיים, טוב נראה אותו עונה לי על זה! אבל הוא, הוא
צחק לי... הוא אמר כי ע"מ לשאול זאת היה עלי לדעת קודם כי יש
לחיים משמעות, "ומאין אתה יודע זאת?" שאל אותי ואני נותרתי ללא
מענה, הוא הביט בי לרגע קט עוד והלך, ושוב הייתה התשובה כ"כ
פשוטה, ואני לא ראיתי אותה. צעקתי אחריו "כיצד אתה יודע כל
זאת?", הסתובב וענה לי "אתה שואל שאלה, אני רואה תשובה!",
ובמילים סתומות אלו נעלם לו. בפעם הבאה אשאל אותו האם יש
אלוהים, הוא ודאי ידע, הוא ודאי יענה לי! חיכיתי שבוע ושבועיים
ולא ראיתי אותו בדרכי הביתה, כעבור כמעט חודש לאחר שכמעט
נואשתי ראיתי את דמותו הולכת מולי, ביקש שאשאל אותו כתמיד ואני
שאלתי... עיניו של הזקן נפקחו ואישוניו נצטמצמו, הוא נפל ובא
סוף לחייו, נותרתי אני חסר תשובה, חושב מה יכול היה הוא לנסות
להגיד לי שאני לא יכולתי להבין כי הדבר כ"כ פשוט, כשהגעתי
הביתה חשתי צורך עז לפתוח את ספר התנ"ך לראות אולי שם תהיה
תשובה.