לאהוב כמו שחיים באמת,
את יודעת, מישהי
כמוך
להצטרך ללכת ממנה לאיזה מקום רחוק
ולהרגיש כאילו זה בוקר אחד ממש בתחילת שנות השבעים
השמש קרירה והשדות מלאים חרציות צהובות וזמזום דבורים
כמו שג'ון דנוור שר
נשקי אותי, חייכי אלי, תגידי שתחכי,
אוה בובה, כמה שאני לא רוצה ללכת
לא כמו הקשרים המורכבים של עכשיו
מישהי, את יודעת, כמוך,
מודל מלכותי של אישה, מלוא חופניים אישה, לא גירסת הדיאט,
לא הפרומו לאישה,
החפץ המקורי:
מה צופן החיוך שלך (כמה זמן התאמנת עליו בתור נערה?), איך את
כשאת בוכה
אולי שיערך שזור כמוני, אלייך, באלף צמות קטנות
והגוף שלך, גדול ואצילי, מלא הוד, אפילו, בעירומו המנצח, הוא
גן חדות משחקים עד-בלי-די
אולי הוא נוצר למלא אלף משאלות פרוורטיות קטנות
של גבר כמוני, אלף שחיתויות קטנות שמצטרפות לכדי
מיקשת כמיהה אחת איתנה ו(אני לא מתבייש לומר) רומנטית,
אולי את רוצה את הדברים האלה? אולי תלחשי לי את זה?
אולי את רוצה להתבסם
מאוזו
בטברנות של יוון
מבירה
בפאבים של אירלנד? איתי? שאצלם אותך בלי בגדים?
שנעשה כמו שהם עושים בסרט?
תהיי קדושה, תגידי לי כן, תלכי איתי קצת,
בראשוניות המוזרה וחסרת הסבלנות שלי,
ואת תראי, שבועת גבר, שנה וקצת מהיום
תהיה לנו
התינוקת הכי חמודה בעולם -
תשמעי אותה, נואמת לעולם בתינוקית: הנה לך.