זה מצחיק לחשוב על זה נכון? יום אחד למעלה ויום אחד בבור...
איך החיים בעולם משתנים מהר ואני שרוצה לעצור לא מצליח לעמוד
במרוצת הזמן שממהרת ממש כמו תיקתוקי השעון. תיק תק, תיק תק,
והצליל מרצד בראשי... חייב להספיק אבל מצד שני חייב להפסיק.
הריצה המטורפת היא זו שהורגת אותנו, לא המלחמות המטורפות ולא
היחס ברחוב רק הריצה סביב השעון, למה זה מצחיק אתם שואלים? נו
ברור הרי איך דבר שאנחנו המצאנו בסופו של דבר הורג אותנו? משהו
יותר חזק מרובים, חניתות, פצצות, טילים, מטוסי קרב ושאר הדברים
הקטלניים האלה. משהו חזק יותר, יפה יותר ורך יותר אך גם אכזרי
יותר, כואב יותר וכמובן מפחיד יותר... הזמן כמובן!!
הזמן זה שמראה שעברה חלפה לה שנה , הזמן שאומר שהינה עברה
תקופה ומתחילה חדשה והזמן שאומר שאנחנו כבר זקנים ואפילו כבר
מתים עוד כשאנחנו בחיים.
הלחץ הזה של להספיק הכל ב"זמן"... למהר כי כבר מאוחר... זה מה
שהורג אותנו ובטח לא מלחמות!