השנים חלפו ואני כבר
גדלתי, כבר לא ילדה
קטנה שלא מבינה
דבר.
תמונתך בזיכרוני
התשתשה, קולך
באוזני נעלם,
וכשאני מסתכלת
בתמונות ישנות של
המשפחה, אני רואה
אדם זר, זר לחלוטין,
כאילו שלא היה ולא
נברא במשפחה.
אני יושבת במרפסת
ומסתכלת על הכוכבים
וחושבת איך היה עכשיו
אם היית עדין בחיים.
כשהייתי ילדה לא הבנתי
מה בעצם קרה, אך עכשיו
כשגדלתי ואני כבר לא
ילדה קטנה, אני מבינה
שלא תשמע, אתה כבר
לא תחזור, עכשיו אתה
למעלה, יושב בין הכוכבים
וצוחק עם אלוהים.
עכשיו אני כבר יודעת הכל,
אתה הלכת בלי להגיד שלום,
בלי לנשק את אמא רק עוד
פעם אחת, לא עשית את כל
זה, כי מיהרת ללכת להיות
המלאך השומר שלי בין
כל הכוכבים הנוצצים,
שבמרומים השחקים. |
