הסתכלתי מחלוני
ושם, למרגלות ביתי
עמדת,
ידך מונפת בברכה
ושינייך זוהרות
אף באור היום העז.
מדוע מצמצתי?
וילון החשיכה ירד עתה
על חלוני.
ובין צללים שחורים
ישנו צל אפל אף יותר,
ידו מונפת לעברי בשלום,
בחיקוי נלעג למחוותך.
חיוכו מוסתר מעיניי,
אולי
אין הוא מחייך כלל.
וכששוב אמצמץ
יפתחו השמיים ידם
ויפזרו שוב אור
אך עתה
איני רואה דבר
אף לא צל
הנמס עם בוא האור.
חזור!
אעדיף אף צל לעגתך
מאשר הריקנות
הנובעת
מחוסר קיומך... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.