איזה דבר יפה זה, לא? התחלה, זאת אומרת. מלאה בציפיות
ורעיונות, שיפורים פוטנציאליים, התפתחויות והתרחשויות שרק הזמן
יוכיח לקיימות או לא.
תנסו, פעם אחת, או אולי יותר, להסתובב סתם כך, בשעות הקטנות
שלפני הזריחה, סתם כך, לעבור ליד בתים, ולחשוב. אולי זה ייתן
לכם כמו שזה נותן לי, את ההרגשה הזאת. של מלאך מרחף מעל ממלכת
הארץ, משגיח וצופה על התמימים, על בני האדם.

תראו, שם, אמא שזה עתה ילדה בן, נכון - זה הבן הראשון שלה,
והיא לא כל כך יודעת מה לעשות עדיין, אבל אל תדאגו, היא מחר
מתחילה ללכת לקורס אמהות.
אבא, לא שם, מעולם לא היה - כי היא רצתה להצליח לבד.
אולי בנה יגדל להיות אדם טוב, רופא, או עובד סוציאלי, או אולי
סתם תאהב אותו לא משנה מה ייצא ממנו.
אל תדאגו, נחזור לראות מה קורה איתם מפעם לפעם.

ושם, הנה, גולדן רטריוור לבנבן וקטנטן, מסתתר מאימת העיתון
המעופף של מחלק העיתונים,
עידן, הילד בן השמונה בבית, שכנע את הוריו להביא כלב סוף סוף.
אבל הכלב יכול להישאר כל עוד עידן מצליח בלימודים, רק אז
אפשר.
הוא עדיין משכנע את אמא ואבא להכניס את פיקאצ'ו, הכלב זאת
אומרת, לתוך הבית - כי עצוב לו לחשוב שפיקה יישב בחוץ.
אני מקווה שהוא יצליח, הוא נורא חמוד, הכלב, זאת אומרת.
נכון, גם הילד.
אודיע לכם מה קרה בסוף...

ופה, פה מדי פעם עצוב לי לעבור, אתם יודעים...
לא? נראה לי שכולם יודעים כבר...
זה ליאור. ליאור בן 13, והוא מאוהב בנטלי,
הוא העביר לה כבר המון מכתבים בכיתה, ופעם אחת אפילו ניסה לנשק
אותה, אבל היא לא נתנה לו.
אבל עכשיו זה בסדר, אל תדאגו.  כלומר, אל תגלו, הוא עוד לא
יודע, אתם מבינים, נטלי היא ילדה נורא נאמנה וממושמעת -
וההורים שלה לא מרשים לה חבר לפני גיל 17, אבל אחרי שהם דיברו
עם חברים שלהם, הם החליטו להקל עליה ולהרשות לה לצאת פעם אחת
בשבוע עם חבר, עם עוצר, כמובן.
אז מחר, היא הולכת לדבר איתו, כי היא גם מחבבת אותו, אבל ששש,
לא שמעתם כלום.
נראה מה יקרה, אתם יודעים, אול יו ניד איז לוב.

הכי אני אוהב, זה את הזמן שקצת לפני הזריחה, אני, כמלאך כמובן,
אוהב לראות את ממלכת היום והמודעות מלטפת בעדינות אומנותית את
ממלכת החלומות והאפשרויות החוצה, אנשים כמוני מפסיקים להסתובב
סתם כך ברחובות, חיים מתחילים להתרחש וחלומות מתחילים להתגשם.
נכון, גם רעים - אבל אתם יודעים, איפה שיש רע, גם יש טוב, אז
אל תדאגו.

אוח, הזריחה.
אתם יודעים, יש לי הרגשה שמחר, היום כלומר, יהיה יום טוב.
לא?
למי לא היה? לכם?
אני מבין... אל תתאכזבו יקיריי, מחר יום חדש, אז לכו בשעות
שבין היום למחר, תראו אם אתם יודעים משהו שאני לא.
ובינתיים, יום טוב שיהיה לכם.

כן, לכולם, גם לחרוצים שקוראים את זה.