אני כותבת לך כי תמיד תיהיה במחשבותיי.
תמיד אחשוב על מה היה קורה עם הייתי שונה, עם אתה היית שונה
אני חושבת שלעד הייתי ממשיכה להיות כפוית טובה ומידי פעם...
מנצלת לרעה.
נכון התנהגתי אלייך ברכות, כמו הידיד הכי טוב שהיית, כחבר
הנצחי שלי אך לא כאהובי.
הביצ' שהיה משתחרר בי לפעמים היה כי ידעתי!
על אהבתך, זאת הנצחית שבחיים לא תגמר..
על זה שתיסלח שוב על הבעיות שגרמתי לך כי ניתקת שיחה בשעת לילה
מאוחרת, כשלמחרת יש לך יום עמוס מלא במבחנים ובעיות חדשות,
כשלא באת כשממש רציתי כי היה לך אירוע מאוד חשוב...
אפילו כשסתם כעסתי כי היה לי חשק... ואתה היית טוב לניחומים
לפני, אחרי ותמיד!
היית הידיד הכי טוב בעולם, תמיד מתחשב, דואג... אני חושבת
שהיית מקבל התקפת לב מכל פעם שכעסתי, התעצבנתי או סתם לא היה
לי חשק דווקא אליך ואל מישהו אחר כן.
אני יודעת כמה נעלבת כששמעת את השמחה שלי כלפי קול של מישהו
אחר.
אני יודעת שאני אשמה ורק אני... אבל לפעמים אני חושבת שבעצם
האשמה היא שלך.
שאתה אהבת אותי אהבת חינם, שאתה דאגת לי ובדקת שתמיד טוב לי
לא משנה באיזה מחיר... אתה פינקת אותי כל כך שלא יכולתי להגיד
לא... להגיד לעצמי את פוגעת תפסיקי...!
נכון היה אותה... את ה"פייה" שלך שכל הזמן אמרה לי: "תיראי איך
הוא נפגע... הוא התחנן שתסלחי לו... תני לו עוד הזדמנות...
"ואני מרוצה לי מצומת הלב המשכתי במשחק הנעלבת החייבת צומת לב
ותחנונים".
כן היא גם הטיפה לי על "תאהבי אותו... תיראי כמה הוא אוהב
אותך..." "הוא כזה מקסים" "תנסי אולי זה יצליח".
אני זוכרת שהצטלמנו ואתה התרגשת רק מלהיות לידי צמוד... כשנתת
לי נשיקה לכמה דק' בשביל הצילום, הרגשתי את ההתרגשות שלך
והשמחה שלך... מה לא הייתי נותנת כדי לראות עכשיו את אחד
החיוכים שלך רק בגלל שאני לידך...
לא יעזור כלום אני מתגעגעת לימים ההם כאילו היו התקופה היפה
בחיים שלי...
יכול להיות שהיא באמת הייתה...
כל כך הייתי רוצה להעביר את הגלגל אחורה ולשוב להיות האהובה
שלך... האחת ויחידה... זאת שאתה שם את הראש השיעורים וחושב
עליה.
לא חושבת שאי פעם אשכח את הערצה שהייתה לך אליי... את ההקשבה
האין סופית שלך לשטויות שלי...
לסיבובים הלא קשורים והמשעממים שלנו ברחבי הקניון הנטוש שעות
רבות...
רציתי לספר לך שבזכותך היום אני שונה... היום כל ידיד אני
מתחשבת ובודקת.
בזכותך ידיד אחריי הייתי עדינה ונחמדה ועד עכשיו אני מתחשבת גם
כשלא צריך...
הפכתי לבנאדם שמתחשב תמיד באנשים שתמיד סולח להם וחשוב מהכל
נקשר אליהם ולא עוזב... אני בנאדם שמאוד קשה לו עם פרידות...
למרות שמאז עברו שנתיים או 3, כל דבר קטן אשר אני מוצאת ומזכיר
לי אותך גורם לי כאב ודמעות, עצם כתיבת מכתב זה גורם לי לדמעות
וכאב חד בלב!
שמור לי האתר שלך אשר כמובן נשמר לי לזיכרון ולמזוכיסטיות
ששמורה בשבילך ורק בשבילך...
שמור לי הארנב זה הורוד, המטופש שמרוצה מעצמו וכשלוחצים על ידו
הוא שר יום הולדת שמח... הוא עוד זיכרון לכמה אהבתי אותך למרות
שהיית ידיד שלי... נקשרתי אלייך עמוקות ואני לעולם לא
אעזוב...
הארנב הזה הבאת לי ליום ההולדת למרות הפרידה שלנו והניתוק
שלנו, למרות הכל דאגת לקנות לי ארנב שאני בטוחה שעלה לך
הרבה... ולא רק בקטע של הכסף!
אני מנסה לחשוב שתמיד תמשיך לזכור אותי כדבר טוב... אך אני
יודעת על השנאה שיש לך כלפיי וכלפי המעשים שלי ואני מצטערת כל
כך שזה לא יתואר!
אני עוד חושבת על התמונה שלי, שהחלטת לשמור אחרי שריפת כל
האחרות "אני אשמור אותה כדי שיהיה לי מה להראות ולספר לחברה
הבאה שלי או לילדים שלי בעתיד" אני עדיין מתרגשת מהמחשבה שאולי
באמת יהיה נצורה לעד בלב שלך, כמו שאתה בשלי...
מקווה שטוב לך עכשיו עם ה"פייה" שלך, החברה הכי טובה שלי
לשעבר, מחברת החלקים השבורים של לבך.
תדע שלעולם לא רציתי לגרום לך צער ואני מתחרטת על מעשי, שתמיד
רציתי לחזור ולדבר איתך שוב רק כדי להראות כמה אני מצטערת כמה
השתנתי... וכמה אני רוצה חזרה את הקשר שהיה... אך זה בלתי
אפשרי והגורמים לא מאפשרים ונשאר לי רק להגיד ש...
אוהבת אותך ומצטערת לעד... עמיר |
