היא מדברת אלי, אבל אני לא מקשיב לה. אני מנסה להקשיב לרדיו,
לתנועה סביבי ולאוגר הקטן שאני מחביא בכיסי השמאלי. היא נשמעת
כמו  מכונת כתיבה חלודה.
הרדיו נשמע בערך כך: "אדוני שר החוץ, האם אתה יכול להגיד לנו
מה הוא הבל החן שקר היופי
ולקבל מתנה מחבת? אחת שמונה מאות שמונה מאות מלאן תלאפים, שים
לב שכולם חגורים, גם
בפרלמנט הסורי.

" האוגר שלי נשמע כאילו גמד גרמני נמוך ורשע רץ אליו בשקט בשקט
ותקע לו ונטילטור פועל
בעוצמה שלוש בישבן. היא שמה לב שיש לי משהו קטן רועד בכיסי
השמאלי, היא שואלת אותי משהו שנשמע כמו מדיח כלים דולף. אני
עונה לה משהו שנשמע כמו מכונת כביסה מלאה
במברגים. האוגר צועק משהו שנשמע כמו מקרר שהתרמוסטטור שלו
הפסיק
לעבוד. הגמד הגרמני הנמוך והמרושע צרח מערכת מחשוב מתקדמת
שנרגמה בפטישים.

אני עוצר את המכונית בצד ונותן לגרמני המרושע בעיטה בישבנו.
היא מבקשת ממני שאפסיק. האוגר מבקש שאמשיך. עוד בעיטה
לעכוזיים. היא שמה עלי יד, אני שם על הגמד עוד רגל. היא
מוציאה
את קיבתה ונותנת אותה לי. היא תמיד ידעה איך להרגיע אותי. אני
משחרר את הגמד הגרמני.
האוגר בנתיים הלך והתחפר בתוך קלמנטינה. אני מרגיש רגוע, אני
מרגיש איברים פנימיים שלה
על כתפי. "רוצה קרקר?" אני שואל את התוספתן שלה. הוא עונה לי
שהוא לא אוהב קרקרים
אני מציע לו כוס מים והוא עונה בחיוב. אני בודק את האוזניים
שלי.

גם הן רוצות מים. בינתיים, אני שומע שהמכונית שלי מתדרדרת
במורד הרחוב. ממש לא אכפת לי,
יש לי לבלב על הכתף וכליה בעכוז. אני בסדר רק קצת כואב לי
הגרון. המכונית נעצרה על עובר אורח. הרדיו עדיין פועל:
"ברווזים מטוגנים ב30 ש"ח לקילו מקיימים הפגנה במרכז העיר, הם
טוענים שצריך לגייס את כולם, ואסור לתת פטור לכריסטינה אגילרה.
ובמקום הראשון עם הלהיט שובר הקופות, ורדה רזיאל זקונט נכנסה
למוסד גמילה ותפרוש מקריירת הזמרה והטניס." אני בועט בגמד
הגרמני.