המונולוג הזה נכתב לצלילי
Death - Voice Of The Soul
לכן אני ממליצה בחום לשים אותו בשיר רקע ליצירה. ולקרוא...
לאט.
לא חובה, המלצה. וגם חצי הקדשה האמת.

שלום, אני מורן, אני גוש של תסכול בצורת סימן שאלה.

אני כולי מלאה בתסכול וחוסר ידיעה, מה שעיצב את הגוף שלי לגוש
של תסכול בצורת סימן שאלה.
אם תראו ברחוב גוש של תסכול בצורת סימן שאלה. תגידו לי שלום.

מתסכל אותי שכל מה שאני מסוגלת לכתוב זה מונולוגים.
אבל נמאס לי משירים. וסיפורים לא היו הצד החזק שלי אף פעם...
רוב הזמן אני פשוט לא כותבת את המונולוגים האלה... כי איזה מן
יוצרת אני שמפרסמת רק מונולוגים.
אבל בתור גוש תסכול בצורת סימן שאלה אני רוצה לכתוב מונולוג.
כמה שזה מתסכל.

מתסכל אותי שלא רק אני מתוסכלת. כי עם כל התסכול שיש בתוכי,
קשה לי לעזור לאחרים. אני בעצמי מתוסכלת... איך אני אוכל לעזור
לכם להעביר את התסכול שלכם?
וזה נכון. זה באמת מתסכל שאנשים משקרים. זה מתסכל שלאנשים לא
אכפת. זה גם מתסכל שאנשים אנוכיים ברמות כאלה שהם לא רואים מה
קורה סביבם, ומה היא הדרך הנכונה להתנהג. מתסכל אותי שהמשפט
האחרון שלי מתנשא.
כן. זה מסתכל אותי שאני לא יכולה לעזור לאנשים שאני אוהבת.

מתסכל אותי לפגוע באנשים שיקרים לי בשביל שאחרים יהיו מאושרים.
מתסכל אותי שלמרות הכל אני לא מתחרטת על זה שעשיתי את זה.
מתסכל אותי להרגיש רע.

מתסכל אותי שאנשים יקרים לי בורחים ממני. מתסכל אותי שהם לא
יוצרים איתי קשר יותר.
מתסכל אותי שהם חשובים לי כל כך. שהם לא ידעו לעולם כמה הם
השפיעו לי על החיים.

כן, זה מתסכל להתגעגע.

מתסכל אותי ש..."אין יותר טוב מזה, אין קרוב לזה, אפילו לא
דומה לזה..."
כי זה כל כך נכון.
מתסכל אותי שזה נגמר. מתסכל אותי שלדברים יש סוף.
מתסכל אותי שקבלתי את מה שרציתי... ואז זה נגמר. חמק לי
מהיידים. ואני רוצה את זה... שוב... ושוב... ושוב...

מתסכל אותי שאני לא יודעת מה קורה. כל החוסר ידיעה הזה... הוא
מתסכל אותי. כן כן, לא לא. כל כך מתסכלת אותי האיטיות... הזמן
שמתמרח לו כמו מסטיק אקליפטוס מרוסיה שפג תוקפו מזמן.
ה כ ל  ק ו ר ה  כ ל  כ ך  ל א ט.
והרגשות שלי... הם לא מתחשבים בזה שהכל קורה לאט.
הם... ממהרים לאנשהו. מתסכל אותי שאני לא יודעת לאן הם ממהרים.
מתסכל אותי שאתה לא ממהר. מתסכל אותי חוסר הידיעה.

מסתכל אותי לנגן. מתסכל אותי לשמוע דברים גאוניים. כי... אני
לא גאונה. אני פשוט אודה. אני לא הדמויות הנערצות שלי. וזה
מתסכל. אני רוצה להיות יותר טובה ממה שאני. אני רוצה לכתוב את
מה שאני שומעת. אני רוצה לדעת איך הם מסוגלים להעביר את התסכול
שאני מרגישה לתווים.
ואני ממשיכה לשמוע את התסכול מתנגן, אני לא יכולה להפסיק.
ועם כל פעם, הוא נשמע יפה יותר, גורם לי להנות יותר, להיות
מתוסכלת יותר.

אולי אני פשוט נהנת להיות מתוסכלת.