|
את לעולם תהי
הפצע הפתוח שלי
עם כל שכבות העור
שכבר צמחו מעליו
הוא בהחלט נאטם
אבל בחלומות
או בחורף
הצריבה חוזרת.
את החתך המדמם
בקרישה איטית
לאורכם של גידיי
ומסמן את מסלולם
כקעקוע.
את עקב אכילס שלי
סוס של עץ
שמסתתר בליבי
ומחכה ליום
שתפילי את טרויה. |
|
|
זה שאהב את
האשורית, אה?
להסביר שוב על
מעדון חמישה עשר
השקלים?
זאת שאהבה את
התל-אביבי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.