אני יושב על ספה ירוקה משנות השמונים, בטלויזיה איטלקי קטן
ושמן מדבר על אספרגוס, אני מדבר על קלמנטינה ומעביר ערוץ, היא
מתיישבת לידי, אני שם לה יד על הכתף, היא שמה לי יד על הישבן
ומוציאה מהכיס שלי את הארנק. היא סופרת כסף, אני סופר גמדים
אוסטרים בחליפות פלסטיק שרצים במעגל. לאחד מהם יש שלט על הגב,
כתוב שם על חמשת הנורווגים, אני שואל לפשר השלט, הוא מסביר לי
שאין לי מה לעשות ורץ לעבר השקיעה, אני רץ לעבר הזריחה ומתפלל
שלא יפלו עלי אוזניות.

קול עמום ומגע על כתפי מלמד אותי שנפל עלי כרטיס אשראי. ערבי
רץ ברחוב ויורה צרורות של  גרעיני אבטיח לכל מקום, אני אוסף את
אלו שפוגעים בי, ומתחיל לפצחם. הם טעימים, חבל רק שבשבילם היה
צריך לכבוש את תימן. מנקה רחובות עם דולארים בכיס הולך באלכסון
על התקרה ומשייט בנהר הרחב ידיים, אני מקיא את נשמתי על זוג
צרפתי
הם מקיאים את נשמתם לשטן. אוכלי בגט משופמים!

זמר יפני מזייף לצלילי מוזיקה אלקטרונית, אני מזייף לצלילי
מכונת כביסה. הוא מחייך אלי, אני דוחף לו עמוד חשמל לעכוז, הוא
צווח. אני שמח, אני מעביר עוד ערוץ, בטלויזיה יש מרוקאי שמנסה
להסביר לי את ההבדל בין חמין לצ'ונלט. אני לא מבין. הוא מתכעס,
אני מתלבש. אני שם את בגדי המלוכלכים במדיח הכלים, את קערת
המרק מצאתי במכונת הכביסה.

עוד פעם? שואל איש מכירות חלקלק בערוץ הקניות הדני, הוא מציע
לי  לקנות מניות בחברת מזון גרמנית, אני טועם מהסאוורקראוט
החמצמץ הסאוורקראוט טועם ממני. אני מרגיש שפל, אני מרגיש עלוב,
אני מרגיש כאב חד בחזה ודקירות ביד שמאל. לעזאזל, התקף לב,
כואבת לי האוזן
כל רגלי מתחילות לרעוד. מעט הקפה שבכוסי נשפך על השטיח, עוד
פעם ניקוי יבש, עוד פעם בלונדינית עם משקפי שמש ירוקות תציא לי
בקבוק נפט גולמי ששאבה בעצמה ממימי ים סוף,
עוד פעם מרק עוף.