|
אני מתחיל את הדרך
המימיה שלי בידיים
עוצר קושר שרוכים
מבחוץ הכל חשוך בלי כוכבים
הידיים קרות קשה לנשום גם אין עננים
אני הולך והמשא כל כך כבד
את הדרך אני לא אאבד
החול טובעני
וזה רק אני אני לבדי
אני ממשיך ללכת
על ההר אני עולה
את הבוץ אני רואה
הכאב בכל הגוף הולם
והאף שלי מתחיל לדמם
המימייה נפלה המכנסיים נקרעו
אני מסתכל סביבי - אני כבר לא לבדי
אור כחול בשמיים
כמה כוכבים נוצצים
המשא כבר לא כבד
מקשיב לצרצרים
מנצח את החיים
הבוקר עלה
יושב עם חברים
שותה קפה וחושב
על הדרך של הדברים |
|
|
ויפה שעה אחת
אחרי זה.
המוטו של האיש
שדוחה הכל לרגע
האחרון |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.