עננים חולפים, הצבעים ברקיע רוקמים
הם רוקמים בחוטי אור עדינים,
את סיפור חיי, את הנדידה האין-סופית
את הנפילה הרכה לתחתית.
הם מציגים את הכל באור רך ונוגה
שכמעט כל מי שרואה רוצה סיפור שכזה.
אך בעצם מתחת לכסות האור וחוטי הרוגע
הסיפור שנחשף אינו אלא החמצה.
כל אדם שאיבדתי הותיר תחושת פספוס,
כל סיפור שסיפרתי נותר ללא גוף.
והם מתדפקים על דלתות ליבי בכוח,
פנים, שמות, אנשים והם רוצים פנימה
ואני לא מוכנה לתת להם להיכנס
אני רוקמת בחזרה עליי את כסות האור
והולכת לישון.