שמואל בדק שכל הכסף בקופה, ומשראה שהכל שם הוא המשיך בדרכו,
עובר ליד המדפים ומסדר את המוצרים כך שהתוית תפנה כלפי הלקוח.
מדי פעם הוא לקח מוצר שלא היה במקומו והחזיר אותו בכעס למדף
הנכון.
הוא נזכר בכל העובדים שהעסיק מאז שהחנות נפתחה.
כולם היו עובדים חרוצים ומצויינים, הגיעו תמיד בזמן לעבודה
ופעלו לפי הנהלים. הוא בחר אותם בקפידה, מוודא שעברם נטול
סיבוך עם החוק ופיטורין. לכולם היה ניסיון עשיר ומשפחה טובה,
עם הורים שלא התגרשו. כולם היו נחושים להגיע לאנשהו, לעשות
משהו מהחיים שלהם, והעסק של שמואל נתן להם את הקפיצה לחיים
האמיתיים.
רק ברוריה, חסרה את כל הנתונים הללו.
בת להורים גרושים, שעלו מאלוהים-יודע-איפה, היא הייתה רק בת 16
וזו הייתה העבודה הראשונה שלה. ברוריה סגרה יומיים בכלא לפני
שנתיים על שימוש מופרז באלכוהול והתערטלות בציבור.
אבל היא הייתה בלונדינית חטובה, ואולי לא הכי נחמדה ללקוחות,
אבל היא בהחלט סיפקה את שמואל.
כלבה בת כלבה, מה אני אעשה לה כשאני אתפוס אותה...
אתמול נחמה התלוננה עליה, נמאס לי כבר ממנה. לא רק שאני אפטר
אותה, אני אזיין אותה בתחת היפה שלה, ואחרי זה אני אזיין את
אמא שלה, את הכלב שלה, ואת אבא שלה!
ואחרי זה אני אפטר אותה, ואתבע אותה על פיצויים מפה עד להודעה
חדשה!
שמואל פתח את הדלת למקפיא, וראה אותה עומדת שם, מחייכת, נשענת
על הקיר.
"היי שמואל, מצטערת, רק בדקתי את הטמפרטורה. אני מיד חוזרת."
"בסדר ברוריה, אין בעיה."
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.