רק מחשבה אחת עברה בי בשיחת הטלפון הזאת:
גם אני משקרת לך.

לא רק היא, גם אני.

אני נותנת לך עצות, איך להתמודד, אומרת לך שאת רצויה.
אני משקרת לך.
את מבינה נכון?
את שמעת את זה בקול שלי...
אני ראיתי.

אני ראיתי את המבט שלך מעבר לטלפון.
ראיתי את האומללות.
סליחה.
באמת, לא התכוונתי.
אני לא רוצה לפגוע בך.
אבל זה בלתי אפשרי, מה את בוחרת?
שאני אשקר לך, או לדעת את האמת?

אני מעדיפה להגיד לך את האמת, אבל אני לא רוצה שתפגעי.
בכל זאת, את חברה שלי.

פה באמת חייבת הסבר, בגלל שנתתי לכמה לקרוא את זה והם לא הבינו
את פואנטת הסוף.
- אם היא חברה שלי, למה אני משקרת לה ואומרת לה שטוב לי
בחברתה?