גל של זכרונות מהולים בעצב עובר בראשי
אתה, עם העיניים שלך, עם הקול האוהב והמגע הרך.
אמרתי שאתה לא מסוגל לפגוע באף אחד ודווקא בי פגעת.
"אני תמיד, תמיד תמיד אוהב אותך... ואני מקווה שאת מרגישה את
זה בליבך" כך אמרת לי.
אין דבר כזה תמיד ופסק זמן זה לא דבר שקיים בצירופי המקרים
שמרכיבים את חיי.
אני נזכרת בך ובוכה...
עד השבוע האחרון, לא באמת אהבתי אותך.
דווקא כשהתחלנו להתקרב, נשברת והתרחקת.
אולי צדקת ובאמת ברגע שאתה מתקרב לאנשים הם נעלמים לך.
אבל אני כאן, אתה הוא זה שבחר להרחיק אותי.
אני זוכרת את מגע שפתייך על ידי, את מגע גופך על גופי.
הזכרונות קורעים אותי, מאיימים לשבור אותי ואני עירומה
וחשופה.
נותרתי לבד, הם אומרים שאתה לא יודע מה אתה מפסיד
ומה עם ההפסד שלי?!
עצב חנוק בגרוני, דמעה בודדת מחליקה על פניי.
מחייגת את מספרך, צלצול בודד נשמע את את ההמשך לעולם לא אדע.
שפורפרת מונחת ברכות, העצב גועש בליבי.
ברחת לי ואני חוששת שלא תחזור.
פינה חמה תמיד תהיה לך בליבי, אהוב שלי...