כבר מקטנות האמנתי בזה וכמובן כיאה למאמין הייתי בולע ויטמינים
וגומע סירופים צמחיים לרוב. שום דבר לא עזר. מחצית מחיי אני
מעביר בין צינון לשיעול ומחכה לגאולה. יום סגריר אחד ישבתי
בבית מביט החוצה מהחלון אל הרחוב המטפטף, מקנח את אפי זו הפעם
השישית בשעה האחרונה ותוהה - למה אני? הרי אני מהמאמינים...
שומר מצוות שכמותי בולע כדורים לפי הוראות היצרן - שותה תה
ירוק שמיוצר באיזה כפר בבלגיה והולך לבית מרקחת ביום כיפור..
היתכן שאני כמו אותם אנשים שמתעמלים כל יום ואוכלים טבעול כדי
שהדוד השמן שלהם אחרי שני מעקפים יספיד אותם "ארז היה גבר
מדהים - מי היה מאמין שיקבל התקף לב בגיל 34?"
בעודי שקוע במחשובותי על הקיום, חולף על פניי בנפילה חופשית
החתול של הרצל מקומה חמישית ו... עוד אמונה נגוזה לה כאילו
כלום, חתולים לא תמיד נוחתים על ארבע.
כרגע אני מרוסק לחתיכות לא מסוגל להבין... 1. למה חוץ מהנזלת
חייב להיות כאב ראש מאותגר תיאור. כאב ראש לא ברור שכדי לתאר
אותו חייבים להיות יצרתיים, ולמי יש כוח ליצירה הרי כואב
הראש... אבל אם חייבים אז כאילו איזה ילד מנסה להוציא חצי
צימוק שתקוע לכם בקיפולים שבמוח באמצעות עפרון דרך העין.
2. למה דווקא הקלישאה של ילדים זה עם אכזר צריכה להיות נכונה
ומאיפה יש להם את החוצפה... לדחוף את מה שנשאר מהחתול של הרצל
מתחת לגלגלים של אנצ'י החרא מקומה שביעית. אומנם הוא מניאק כזה
שכל יום מחליף אוטו ודיר באלק אם איזה כדורגל יפגע בצמיג, אבל
לחלל חתול... אותי זה מרגיז.
אז זרקתי עליהם ביצה ופגעתי לשלומי מקומה ראשונה ישר בראש...
התכוונתי ליד, אבל אני חולה זה לא בריא, פספתי, קורה.
תיאור מצב: חולה במצב לא בריא ליד חלון פתוח, מבולבל מהקיום,
מאוכזב מקלישאות, כמעט חתול ליד גלגל, שבעה ילדים ליד אמבולנס
והיד עוד נטויה.
דפיקות בדלת... לא מה פתאום ישר לפעמון.
הפעמון שלי בבית נקנה מחנות יד שניה שמכרה אזעקות, מותר לצלצל
רק במידה ופורצת מלחמת עולם שלישית או אם קוראים לך אתי השכנה
מלמעלה. יש הטוענים שהיא אחת החוליות החסרות באבולוציה...
מספיק חכמה כדי להצטייר כבן אנוש, אבל מסריחה כמו קוף רטוב.
לבושה בסוודר החגיגי של יום חמישי היא מתחילה לצווח שאני
קרימינל, מש'וגנע... ואפילו עוד לא פתחתי את הדלת...
נשאיר את זה בחוץ אולי זה יעלם מעצמו...
רגע... מפגר... רץ לדלת... הפעמון.
תיאור מצב: חולה במצב לא בריא ליד דלת פתוחה, לא רוצה בקיום,
מאוכזב מהשכנים, כמעט חתול ליד גלגל, שבעה ילדים ואתי ליד הבית
שלי, מלחמת עולם שלישית החלה...
תראי אני מצטער התכוונתי ליד, אבל אני חולה זה לא בריא, פספתי
קורה, החתול... והראש מתוך הבלבול... את מבינה... טרקתי להם את
הדלת בפנים, ניתקתי את האזעקה וחזרתי לחלון.
איך בן אדם יכול להתמרמר על הקיום במצב של הפרעה, מה שמחזיר
אותי לאמונה בויטמינים שלי... הם אף פעם לא יגידו משהו רע
ותמיד יהיה תמונה יפה של איזה גבעול על העטיפה...
עם התובנות האלו החלקתי לגרון תריסר צנצנות של ויטמינים.
תיאור מצב: חולה במצב בריא בגינה של מחלקה 6, מבסוט מהקיום,
ילד עם צלקת על הגבה מלטף שחזור של חצי חתול .
מי אמר שלהיות חולה זה לא בריא. |
