אני יושבת וחושבת על כל מה שהיה.
אני לא מצטערת... זה בטוח.
היה נחמד, נכון...?
אני עדיין יכולה לעצום עיניים ולהרגיש את השפתיים שלך על
שלי... אני חושבת שזו היתה אחת הנשיקות המדהימות ביותר שהיו
לי... אולי פשוט כי היא היתה כ"כ אמיתית... הכל היה פתוח
לגמרי... שנינו היינו באותו צד לגבי הקשר שלנו... נראה לי.
שנינו הבנו שאין לזה הרבה סיכוי... ועם זאת זה לא ממש הפריע
לנו לזרום... אמרנו שזורמים, לא? עוד הרבה קודם...
אתה יודע מה? עכשיו, בדיעבד, אני חושבת שזה היה פשוט בלתי
נמנע...
כי הרי... שנינו רוצים בדיוק באותו הדבר, לא?
שנינו חולמים על אותה אהבה שכ"כ הרבה מדברים עליה... ושנינו לא
לגמרי מבינים במה מדובר.
לא נראה לי שמישהו מאיתנו השלה את עצמו שנתאהב אחד בשני... או
שבאמת יכול לצאת מזה משהו רציני. באותה מידה גם ידענו שהידידות
הכ"כ מיוחדת שלנו לא תפגע מזה, כי זה אנחנו... אז פשוט זרמנו
עם זה... אמרנו שנהייה ישירים - והיינו, בעיקר אתה, אני
חושבת... זרמנו בידיעה מוחלטת שלא ברור מה יהייה, וידענו גם
שאף פעם לא נדע מה יהייה - פשוט כי הבטחנו אחד לשני הרבה קודם
שבחיים לא נדון בשאלת ה"מה יהייה". אז קרוב לוודאי שלא יהייה.
וזה באמת בסדר... אני לפחות מקווה שזה בסדר.
יכול להיות שאם המרחק הזה לא הייה קיים, דברים היו קצת אחרת,
ויכול להיות שלא... אבל המרחק הזה קיים. ואני בעצמי אמרתי שזה
תירוץ... אבל בשלב הזה בחיים שלנו, ובהיכרות שלנו, אני תוהה אם
נוכל להתגבר על "התירוץ" הזה, או אם נרצה בכלל.
יכול להיות שהתירוץ הזה פשוט מתאים לנו.
עכשיו כשאני חושבת על זה, יכול להיות שאתה קורא את זה ובכלל לא
מבין מה אני רוצה ולמה אני מתכוונת. אבל כמו שאני מכירה אותך,
אתה מבין טוב מאוד, ורוב הסיכויים שאתה גם מרגיש כמוני בקשר
לרוב הדברים שהזכרתי.
בכל מקרה, אתה מתגייס. זה בטח ירחיק בינינו, כי ככה זה... כבר
למדתי שלפעמים הצבא לוקח ממך אנשים חשובים.
בכל מקרה, תשמור על עצמך...
בשבילי...
והעיקר, בשבילך...

אוהבת אותך... גי.