לפתע, באמצע החיים,
לפתע,באמצע היום,

גיליתי שזו לא אני, אלא אחרת
גיליתי שזו זאת שלא מתארת,
גיליתי שאין חדש בישן,
ושהכל כבר מוכן,

לפריצה,
הפריצה הגדולה מכולן,
בה אראה את כל כולי,
משם לכאן.

כי כל החיים לי עוד מחכים,
אז מי אני שאעסוק בהרהורים?

אולי זה הזמן לגלות?
אולי זה הזמן לשפיע?

אולי זה הזמן לפתות?
אולי זה הזמן להפתיע?

איני יודעת מה להחליט,
אני רק יודעת עובדה ענקית,
אך אני מבוהלת,
ושואלת,
איה והיכן?
הימים ההם,

הימים שבהם הכל היה פשוט,
בלי שום תחרות, או מודעות
עם הרבה ריגושים,
שאינם כה ברורים,

כשלא רציתי להבין,
להאמין,

כשהכחשנו את העובדה,
שאני זאת היא, והיא זו אני,
וכשאנחנו ביחד,
מסתתר לו הפחד

איה והיכן,
הימים ההם?
איה והיכן,
הטובים מהם?