אם אני לא אקשיב לאף אחד
ואם כאשר יצטרכו אותי אני לא אהיה שם?
ואם אני אברח ולא אחזור, מה יקרה?

אני יושבת פה וחושבת, אם...
אבל כל פעם אני מגיע לאותה המסקנה
שלא משנה לאן אני אלך
אני אגיע לאותו מקום

לא גופנית
אלה המקום הזה הוא בלב שלי
והוא כל פעם אומר לי בשקט בשקט
למה?

למה לא אכפת יותר?
ולמה את חייבת להגיע אלי להבין
להבין שמי שצריך אותי זה אני
וממה שאני בורחת ממנו הוא הפחד שלי
זה אני!
ומי שאני לא מקשיבה לו זה הלב שלי

ואז אני אומרת לעצמי מה קורה לאנשים
שכבר אבד להם המקום בלב
שיאמר להם דיי, ולמה?

ואז אני מסתכלת בחדשות ורואה עוד פיגוע
עוד ילד שנהרג
ועוד ידיעה על תינוק נטוש
ועוד בעל שפשוט התרגז
ו... ו...

ועכשיו כל פעם כשאני יושבת לבד
אני חושבת על אותו מקום בלב
רק לביטחון
כדי שלא יאבד...