התעסקתי לה בדגדגן והיא צווחה. אטמתי את אוזניי וירדתי לה עוד
קצת, שומע אותה חנוקה ומרגיש את פתלתולי גופה המתרעד. פניתי
לתאומתה ושיחקתי לה קצת בשעה שאחותה כבר נאנחה חרש. שום דבר.
דגדגן כמו איזה רקמת בשר מת. שניצל כזה של סופר חתוך ומפוטש דק
דק. גם מגע קצת לא נעים. לא יודע איך בכל הטירוף הזה הצלחתי
להתעניין בה, אבל לפחות עשיתי את זה עם תאומות. סקנדינביות
כוכבות.
מיה וברטה הופרדו בילדותן. במקור פיניות, אבל אחת נשלחה
לקרובי משפחה בדנמרק והשניה צמחה כנורווגית. הן הופגשו לבסוף
ככורח הגורל דרך חברתי הטובה משכבר הימים שהייתה טיפוס שחי על
ביזאריות.
כשרצו להתחיל לצבור חוויות משותפות לפיצוי, במקרה נקלעתי
לסביבה השחונה והדלוחה וזכיתי מן ההפקר. פשוט מדהים ההבדל.
התקרבתי למיה, חיבקתי אותה קלות והתענגתי על מנעמי גופה.
גוללתי בידי את קווצת שערה הבולטת - זו שבוורוד, ופניתי לברטה
המסתורית והמושכת. קרבתי את ראשי לראשה ומצצתי בעדינות את
הפירסיג שבשפתה. היא כמו בול עץ לא הגיבה. עיניה הירוקות היו
כבויות בשובבות. פשוט צירוף בילתי אפשרי. התגוללתי למיה שכבר
נראה כאילו נרדמה, אבל לא. היא הרגישה אותי, ונענעה קלות את
ישבנה לעברי, בקומפלקס שדי היה בו כדי להזניק את אברי למצב
שמאוד ריצה אותה כפי הנראה כאשר בתנועה בילתי נתפסת היא הרימה
את רגלה קלות והכניסה אותי לתוכו לדקות מלאות מנעמים.
כשהסתובבתי שוב לצד השני הופתעתי לראות שבמקום בו ניצבה עד
לפני דקות מספר פיטמתה של תאומתה, היה כעת חלל ריק שהיה שרוע
מעל סדין. מבט קצר הספיק לי כדי לגלות אותה בפינת החדר יושבת
מעל הדום פרוותי סגול מהוה. לא על, מעל. לקח לי דקה לעכל את
זה. פיטמתה הייתה שרויה בטראנס עמוק רוויה בקדושה אפופת הילה
עם גוון ירוק ספרייט נוצץ קמעה. מיד ידעתי שנפל האסימון שזוהי
שעת הכושר. שלחתי את ידי בכיוונה. ידי נתמתחה כמעין גומי עד
אשר חפנה את שדה תוך כדי התמזגות עמו. שירת מלאכים החלה לבקוע
מפיטמתה, ואני סוף כל סוף הבנתי את אלוהיות התודעה. ברירת
המחדל של ההתפצלות האורגנית ביניהן מיקמה את הטוב והיופי
הממורכז במיה, ואת הקיצוניויות הפולריות, הסוטות מקפיאה, ועד
הסירנה שלי -ברטה.
למזלי חברתי ארגנה לי חיי נישואים עם שתיהן בלי שאף אחד ראה
אותן מעולם ביחד. היינו זוג משמיים, שלישיה סודית.

נ.ב - אני בטוח שהייתם רוצים לשמוע על הילדים שלנו, אבל אני לא
זוכר אם עשינו כאלו.