חזרנו הביתה דרך הערבה. הורדתי את רווית, מאור, ליאת ויוסי
והמשכתי הביתה. כל הרמזורים היו אדומים. נכנסתי לבית עם המפתח
שלי. הוא היה שקט - אמא בעבודה ואחי הקטן בחוג. "נהדר" אמרתי
לעצמי "קצת שקט".
עליתי לחדר שלי, הוצאתי את הכביסה המלוכלכת מהתיק, ושמתי
בכביסה.
התפשטתי. כיוונתי את המים לחום המתאים, ונכנסתי למקלחת
ארוכה... חשבתי על ליאור ועל אילת. יצאתי מהמקלחת אחרי עשרים
דקות לבשתי את הפיג'מה שלי ונכנסתי למיטה. התכסתי עד מעל לראש
והלכתי לישון.
באחת עשרה בערך הפלאפון שלי צלצל.
"הלו."
"יעל... הערתי אותך?"
"לא, לא ליאור. מה שלומך?"
"הכל טוב. מה איתך?
"אני טוב... קרה משהו?"
"לא. סתם התגעגעתי ורציתי לראות מה איתך."
"חח איזה חמוד... אני טוב, קצת מתגעגעת."
"אז יש לי הפתעה בשבילך..."
"באמת??? מה?"
"מחר אני בב''ש, ורציתי לדעת אם נוכל להפגש."
"מה באמת??? איזה כיף, ברור שנוכל להפגש! מתי בערך אתה מגיע?"
"בערך בשתיים עשרה או אחת."
"וואי מגניב אז איפה ניפגש?"
"אצלך או באיזה קניון... מה דעתך?"
"אצלי בכיף! אני גרה בשכונת "וילות רסקו", ברחוב "ברק", בית
מספר 10."
"סבבה. אז מחר אני אצלך."
"נהדר!"
"ייאלה מותק... ביי"
"ביי."

התקשרתי לרווית לספר לה והיא צחקה ואמרה שאני חייבת לה!
צחקתי וירדתי למחשב. הייתי עירנית ורציתי לדבר עם מישהו, לא
משנה מי! באייסיקיו יוסי היה מחובר. יוסי ידע עלי הכל הוא איחל
לי בהצלחה ו"אל  תגזימי". אמרתי לו שאין לו מה לדאוג. כיביתי
את המחשב ועליתי לישון.
בבוקר התעוררתי בגלל שמשהו דיגדג לי את הפנים.
פקחתי את העיינים ומעלי ליאור היה - הוא חייך אלי וחייכתי אליו
חזרה. הוא נישק אותי זה היה מתוק "אבל לא צחצחתי שיינים".
"לא אכפת לי את הכי מתוקה בבוקר." הוא אמר.
צחקתי ודחפתי אותו ממני.
קמתי הסתכלתי לצדדים ויצאתי מהחדר. הוא התיישב על המיטה וחיכה
לי. צחצחתי שיינים ובאתי חזרה אליו. אמא שלי בעבודה ואחי למטה
משחק במחשב. הוא חייך אלי חיוך ממזרי ואני צחקתי עליו.
"עד מתי אתה פה?"
"את כבר רוצה שאני אלך? טוב ביי." הוא קם.
"לא, סתם רציתי לדעת כדי שנדע איך לארגן את היום... נו אל תלך,
שב."
הוא התיישב מולי על הכיסא.
"נו אז לאן הולכים?"
"אני בעד טיול בקניון או משהו כזה, נאכל פיצה או בורגר - את לא
צמחונית נכון? ונמשיך אליך."
"לא צמחונית, וסבבה, אבל מה נעשה אצלי?"
"אל תדאגי לזה."
"אז תחכה לי כמה דקות אני נכנסת להתקלח."
"סבבה."
לקחתי בגדים מהארון ונכנסתי להתקלח.
יצאתי, שמתי עיפרון שחור וירדנו למטה, אחי ישב שם שיחק במחשב
עם חבר שלו.
"בוקר טוב."
"בוקר אור." עניתי לאחי בחיוך. " תקשיב, אני הולכת לקניון אני
אחזור עוד שעתיים או שלוש. אני עם פלאפון אם אתה צריך משהו
ו... זהו נראה לי."
"סבבה."
לקחתי את הסוודר שלי מהמתלה ויצאנו.
כיוונתי אותו מדרכים צדדיות כדי שלא נתקע בפקקים
הוא נכנס לתוך החנייה של הקניון וחנה בקצה (המקום היחיד שהיה
בו מקום). נכנסנו פנימה והחלטנו קודם כל ללכת להסתובב קצת ואז
נחליט מה לעשות. אחרי חצי שעה נמאס לנו אז החלטנו ללכת לראות
סרט.
קנינו כרטיסים ופופקורן ונכנסנו לאולם כשאנחנו רבים אם אומרים
"פופקורן" או "פוקפורן". התיישבנו באמצע והסרט התחיל. בחרנו
סרט אקשן שיהיה מעניין. באמצע הסרט הוא התחיל לשלוח ידיים
לכיווני. בהתחלה לא הייתה לי בעיה סתם ללטף לי את הפרצוף ואת
היד - אני לא נזירה או משהו ואין לי בעיה עם זה.
הוא סובב לי את הפרצוף אליו ונישק אותי, וגם עם זה שיתפתי
פעולה בכיף. אחרי זה הוא התחיל לרדת עם היד מהפרצוף לכיוון
החזה. הורדתי לו את היד ואמרתי  בשקט "די" אז הוא הפסיק והוריד
את היד.
אחרי הסרט החלטנו ללכת לאכול. ירדנו לקומת האוכל והחלטנו על
משהו לא כבד מדי. נפרדנו בזמן שאני הלכתי לקנות לעצמי טוסט
ושתייה מפירות סחוטים, בזמן שהוא החליט ללכת לקנות פיצה.
התיישבתי וחכיתי לו ואז הפלאפון שלי צלצל.
"הלו."
"היי מה המצב??? אחיך אמר לי שאת יצאת עם איזה בן... זה
ליאור???"
"כן רווית, זה ליאור. נו סיפרתי לך אתמול שהוא בא אלי."
" נכון... ואיך הולך?"
"בסדר בינתיים."
"אל תשכחי שאני רוצה את כל הפרטים המלאים!"
"בסדר בסדר, הוא בא. אני אדבר איתך בערב. ביי."
ניתקתי את הפלאפון.
"מי זה היה?"
"רווית חברה שלי... הכרתי לך אותה באילת."
"אה... מה היא רצתה?"
"סתם לדעת איפה אני."
"טוב."
אחרי האוכל החלטנו ללכת אלי.
נכנסנו לבית והיה פתק מאמא שלי שהם נסעו לסבתא כי לא הרגישה
טוב.
התיישבתי בסלון והדלקתי טלוויזיה. הוא התיישב לידי והתחיל שוב
ללטף אותי. "די ליאור ביקשתי שלא נכון?"
"צודקת סליחה."
חזרנו לראות טלווזיה אחרי חצי שעה הוא אמר..."בא לי לצאת
לסיבוב בא לך להצטרף?"
אמרתי לו שכן ויצאנו. נעלתי את הדלת ונכנסנו לאוטו.
הוא הפעיל  את הרדיו והתחלנו לנסוע. הוא יצא מב''ש וכשאלתי
אותו לאן הוא אמר "הפתעה". הוא נכנס לאיזו חורשה ועצם לי את
העיינים.
"די אני מפחדת ליאור, מה אתה עושה?" הוא צחק ואמר לי שאין מה
לדאוג. הוא לקח אותי והושיב אותי על משהו רך. חייכתי לכיוון
הקול שלו וחיכתי לראות מה יקרה. הוא התחיל ללטף אותי וכשביקשתי
שיפסיק הוא אמר שאין לי שום סיבה לפחד.
"די לא - ליאור תפסיק"הורדתי את כיסוי העיינים ודחפתי אותו
ממני.
"נו מה אכפת לך??? זה לא שאת נזירה או משהו, ואני מודע לזה שאת
גם רוצה את זה."
"אתה לא תגיד לי מה אני רוצה או לא רוצה ואל תיגע בי!" צעקתי
עליו. הוא ביקש סליחה ואמר לי שהוא לא יודע מה עבר עליו.
"אני יודעת, ואני רוצה שעכשיו  תחזיר אותי הביתה."
"אבל חכי יעל... תני לי עוד סיכוי יעל תעצרי."
הלכתי לכיוון האוטו ופתאום הרגשתי את ליאור תופס אותי
מאחורה."ביקשתי שתעצרי נכון?"
"ליאור מה עובר עליך??? זה לא אתה. מה קורה לך?"
"כלום לא עובר עלי וכשאני מבקש ממך לעצור תעצרי."
"ליאור תשחרר אותי זה כואב!"
"לא אכפת לי! אני באתי עד לב''ש בשביל לקבל משהו ואני אקבל
אותו!"
התחלתי לצעוק עליו "די ליאור! מספיק עם ההתנהגות המטומטמת
הזאת!"
הוא הפיל אותי והתיישב מעלי. התחלתי לבכות " ליאור מספיק!!!"
הוא הוריד ממני את החולצה ונישק אותי בכוח. הוא פתח את המכנס
שלו ואת שלי, ניסיתי להתנגד, ניסיתי, השתוללתי כמו משוגעת
ועשיתי כל דבר כדי להוריד אותו ממני.
הוא גמר, קם והלך. השאיר אותי שם בוכה ופגועה.
הוא זרק את הדברים שלי מהאוטו ונסע.
הלכתי מהר לתיק שלי. הוצאתי את הפלאפון וחשבתי למי להתקשר.
לאמא - לא. לרווית - לא. למי יש לי כבר להתקשר? דפדפתי בין
השמות עד שהגעתי ליוסי. עצרתי חשבתי קצת והתקשרתי.
"הלו."
"יוסי? אתה מוכן לעשות לי טובה בלי לשאול יותר מידי שאלות?
"כן ברור יעל מה את צריכה???"
"אני צריכה שתמצא מכנס וחולצה ארוכים אצלך בחדר תשים בשקית
ותבוא לחורשה שמעבר לצומת בית קמה."
הוא אמר "בסדר אני עוד חצי שעה אצלך" וניתק.
ישבתי שם רועדת ובוכה וחיכיתי לו. הוא הגיע אלי עם האופנוע
שלו...ועצר לידי. "יעל... מה?"
"הבאת???"
"כן. קחי." התלבשתי מהר.
"תגיד יש מצב שאני באה לישון אצלך היום?"
"כן, ברור. בואי."
נסענו אליו ונכנסתי להתקלח. ניסיתי לשטוף ממני את ההרגשה שלו
עליי מכאיב לי... לא הצלחתי. כשיצאתי הוא הביא לי מכנס טרנינג
וחולצה שלו והתיישבתי על המיטה שלו. הוא התיישב לידי ונרתעתי.
הוא הסתכל עליי ואז הוא פשוט חיבק אותי. הוא לא אמר כלום, פשוט
חיבק. התחלתי לבכות, הוא לחש לי "ששש" עדין. הוא חיבק אותי ככה
עד הבוקר. נרדמתי עליו אבל לא ישנתי הרבה - היו לי יותר מידי
סיוטים. בבוקר הוא התקשר לאמא שלי ואמר לה שאני אצלו ושלא תדאג
ושאני אחזור בעוד כמה ימים. נשארתי אצלו חמישה ימים. כל החמישה
ימים האלה הוא דאג לי וניסה לעודד אותי כמה שיותר. כל החמישה
ימים האלה הפלאפון היה מכובה. פשוט התנתקתי. הוא אמר לי שהוא
כבר הבין במה מסופר ושאני חייבת להתלונן. לא רציתי, פחדתי
ממנו, מלהפוך לעוד מספר בסטטיסטיקה. בסופו של דבר ניגשתי
למשטרה. הם עצרו אותו והוא צעק "שהוא עוד יתפוס את הזונה" -
אותי.
עדיין לא סיפרתי לאמא שלי או לרווית. העדפתי שעכשיו לא מתישהו
אני כבר אספר... בקרוב אני צריכה להכין אותם לזה לפני. אני כל
יום נפגשת עם יוסי והוא עוזר לי כמה שיותר.
וליאור... גילו שהוא לא רק אותי אנס, הוא קיבל 30 שנה בפנים על
אונס ואונס קטינות.