שוטטות חסרת מעש. שתיקה. ברכת שלום שקטה. חצי חיוך מובלע מבעד
לעיניים מזוגגות, צלולות כמו אוקיינוס, חסרות הבעה, אדישות,
האפאתיות שולטת. צחוק פראי וצבוע מתעמעם במחשבה רחוקה לתוך
מציאות, קרירות, דממה, אפלה. מסדרונות ארוכים וחשוכים, בחיפוש
המתמיד אחר הסוף. לא אור. רק סוף, והבדידות. הבדידות שצורבת את
העור, שורפת את הבשר, חורכת את הנשמה. חוסר האונים המשווע,
הזועק לעזרה, לאהבה, לחום, להצלה. השיגעון שגורם לך לטפס על
הקירות. והפחד. הפחד שחודר לעצמות ומקפיא אותך במקומך, והסוף -
הנה הוא הגיע.