קים ואלי הן תאומות. די זהות. אין להן אבא, ואמא תמיד עבדה קשה
כדי לגדל אותן. הן אוהבות את אימא יותר מכל. בין קים ואלי תמיד
היו מריבות. תמיד. פעם על בגדים, פעם על חברים, פעם על תשומת
לב... לא חשוב על מה. תמיד מריבות.
מי שלא מכיר אותן מתייחס אליהן כאל ילדה אחת משוכפלת לשתיים,
וגם על זה הן כעסו. רק החברות הממש טובות שלהן וקרובי משפחה
היו מתייחסים לכל אחת כאישיות בפני עצמה.  
בבוקר בהיר אחד איש אם תיק וחליפת עסקים דפק על הדלת . מריה ,
אמן של התאומות פתחה את הדלת . האיש נתן לה מסמך , ובו היה
כתוב , שלמשפחתן יש חובות עצומים למדינה .
האיש איים שיעקלו לה את הבית, ואמא פחדה, היא לא רצתה להפוך את
אלי וקים לבנות בלי- בית, אז מריה היתה צריכה לקחת עבודה
נוספת, מחוץ לעיר .
קים ואלי הבינו שהן צריכות לעשות משהו.
"קים , אנחנו חייבות לעשות משהו! בואי נשתדל להיות אחיות טובות
. "
-"כן , אני יודעת . אלי , אנחנו חיבות להיות טובות בשביל אמא .
אנחנו חיבות להשיג את הכסף !"
-"קים , את יודעת שאמא לא כזאת בזבזנית . מישהו לוקח לה את
הכסף!"
-"אני לא יודעת אם מישהו גונב כסף . מה שאני יודעת , זה שצריך
להחזיר כסף!"
-"אני חושבת שצריך ללכת  לדודה ליזט ,היא עשירה. היא בטח תסכים
לעזור לנו..."

דודתן של התאומות , ליזט , גרה במרחק של כמה רחובות . האם
והדודה היו מאוד מסוכסכות, אבל מה עוד הן יכלו לעשות  ?
כשהן הגיעו , הדלת היתה פתוחה , והן ניכנסו . הן ראו את דודה
ליזט יושבת ליד סיר גדול ומסריח .
"ככה אני אוכל לנקום במריה המכשפה הזו ,"היא מילמלה לעצמה ,"
כישוף אחד . הנה עוד נושא להעלות בפגישת המכשפות הבאה!"
"אוי  לא ",לחשה ליאן לאחותה ,"היא תכשף את אמא!"
"אנחנו חייבות לעשות משהו..."לחשה קים ,"ללכת לאספה הזאת..."

הזמן  - קרוב ל"האלווין". כל חנויות התחפושות היו מלאות באנשים
ותחפושות .
"סליחה , אדוני", שאלה ליאן את המוכר ,"אנחנו צריכות שתי
תחפושות זהות של מכשפות ... יש לך כאלה??? " ."כן ",הוא אמר "
נשארו לי בדיוק 2 כאלה. הרבה נשים וילדות באו לכאן ..."


התחפושות נראו ממש אמיתיות. קים ואלי מדדו אותן-הן היו במידה
המדויקת.
ביום שלישי בשעה 11 בערב, קים ואלי התחילו ללכת ליקראת הביצות,
אל הבית המכושף.
בחצות, כשהגיעו לבית המכושף, הן הריחו ריח מוזר. הן הציצו אל
תוך הבית. "ליקר צפרדעים וכבד לטאות", היה כתוב על הקופסא.
הן נכנסו אל תוך הבית. "שלום! אתן חדשות כאן, לא כן?" שאלה
מכשפה עם שומה גדולה על האף.
"כן..."ענתה אלי בלחש,"אני הילדה וזו... אגת'ה. אנחנו
מ...רועוויל, באירופה. ליד אנגליה אנחנו אלרגיות ללטאות..."
כל המכשפות ציחקקו בליגלוג. הן הגישו סיידר, וגם קים וליאן
קיבלו כוס. הן הסתכלו בכוסות שלהן.
"סליחה?" שאלה קים את המכשפה אם השומה," מה יש בסיידר?"
ענתה המכשפה:"זנבות עכברושים, רוק לטאות ולשון צלופח! ממש מעדן
." קים ואלי הסתכלו אחת אל השניה בגועל. "אנחנו אלרגיות ללטאות
!" קראו שתיהן בפה אחד.
"אז אם כך, לפחות תאכלו צלי עכברושים ברוטב לשונות צפרדעים!"
"כן... כן..." ענתה אלי בחשש.
שתיהן יצאו מהבית בחשאי. "איכס! לטאות! צפרדעים!
עכברושים!"קראה אלי במבט מזועזע.
"ואל תישכחי צלופחים..." הזכירה לה קים...
הן חיכו עוד 4 שעות עד שהמכשפות יצאו...
הן עקבו אחרי דודה ליזט-המכשפה המרשעת.
הדודה הלכה מרחק רב עם חברותיה המכשפות. קים ואלי התעיפו.
אוי ואבוי, כמה שהן הלכו! חצו גשרים שמעל אגמים, עברו כבישים,
עברו רחובות, הסתובבו בפארקים...
לרגע היה נדמה שהמסע לא יגמר, ואם כן-איך ימצאו את דרכן בחזרה
הביתה?
טוב, מה לא עושים בשביל אמא?
כל הקבוצה: קים, אלי, והמכשפות, הגיעו לביצה גדולה.
כל המכשפות נכנסו אל תוך הביצה המלוכלכת-והשתכשכו במימיה.
זה ממש הגעיל את התאומות, שניסו לא להקיא...
קים ואלי מיצמצו למחצית השניה בלבד-והמכשפות נעלמו כלא היו!
רק ענן אבק וריח מסריח נשארו ליד הביצה.
התאומות פרצו בבכי:"מה יהיה עלינו",בכתה אלי, "איך נמצא את
הדרך הביתה?"
הן הלכו לישון, חבוקות, ליד הביצה.

כשהתעוררו הן ראו שהביצה נעלמה ללא זכר. את האדמה מילאו פרחים
יפים למראה, וצמחים ליבלבו מכל עבר. קים העיפה מבט אחורנית:
"הבית!", היא קראה בשמחה, "חזרנו!...זה היה לילה משונה...אבל..
או, בית יקר! לעולם לא אעזוב אותך שוב! דודה ליזט המרשעת!
הוליכה אותנו-ונעלמה! ביתי, אהובי, אף אחד בעולם לא יקח אותי
ממך!"
"די עם הדרמה, קימי!" העירה אלי בליגלוג, "אלה החיים שלנו, אין
צורך להפוך אותם לאופרת סבון..."
קים הסתכלה על אלי, כאילו אומרת "תדחפי את הדברים שלך ל..."



התאומות נכנסו הביתה. "אמא?" קראה קים בעודה מחפשת את אמה.
בחיפושיה של ליאן, היא מצאה פתק: " ל'הילדה' ו'אגת'ה' היקרות!
אתן ממש לא מכשפות, נכון? אהההה, רק ניחוש קטן!
היא תמות מחר בחצות, ליל ירח מלא!

                                                         
בשנאה, ליזט"

"קימי! קימי!" היא קראה לאחותה בבהלה, "אמא! היא לקחה אותה!"



הן לקחו את התיקים והלכו לאמא.
הן הגיעו לביתה הגדול של הדודה.

אלי נגעה קלות בדלת-והדלת נפתחה מיד. הן צעדו בחשש בתוך הבית.
היה אפשר לשמוע את בירכיה של קים משקשקות, רגליה עומדות
לקרוס.
אלי השתדלה שלא לבכות, כדי שאיש לא ישמע, ואיש לא ידע, בעיקר
לא ליזט.
הן עברו בספריה ענקית. לא הספריה המקובלת, אם מדפים שכל אחד
יכול להגיע, ועם ספרים מותאמים לכל גיל, ועם שולחנות וכסאות.
זו הייתה ספריה רחבה וגבוהה, עם מדפים שמגיעים לגובה של עשרות
מטרים, וספרים כגון: "עולם כישוף", "סגולות דמים", ועוד...
למטבח היה ריח מוזר, כמו העשן הירוק שהיה בסיר הכישוף של דודה
ליזט.
הן שמעו צעקה חלושה, וקריאה לעזרה.
הן הרגישו כוח חזק מהן מושך אותן למעלה.
הן עלו במדרגות, שתיים-שתיים.
המדרגות נשרו מתחת לרגליהן, לכן הן אף פעם לא דרכו על אותה
מדרגה, כדי לא להישאר לבד.
בקצה המדרגות היה מסדרון ארוך ארוך ארוך.
בתחילה הוא היה קצר, אבל ככול שהן הלכו יותר-המסדרון נעשה ארוך
יותר. בסופו של דבר, לאחר הליכה ארוכה-הן הגיעו לדלת מסריחה
במיוחד.
היא היתה ישנה מאוד, ונוטה ליפול. היו בה חריצים שנסתמו ע"י
העשן הירוק.
מכל עירבוב הריחות של מי הביצה, והעשן-הן ידעו מייד שאימא שם,
בדלת השמאלית, מין חוש שישי.
הן ניסו לפתוח את הדלת-והפילו אותה על הרצפה.
העשן המסתורי שטף את עיניהן בעייפות משונה. הן התחילו לדדות
לעבר אימן ובקושי ראו אותה.
כשהן הגיעו אליה הן נפלו על בירכיה, נתונות בשינה עמוקה.


לפתע הן ראו לנגד עיניהן את סבתא. הרי זה לא יתכן-סבתא מתה
לפני שנולדו!
"שלום קימברלי, אליסון, אני סבתכן. "היא אמרה, "אני לא מאמינה
איך אמכן לא ספרה לכן!
כל מכשפה צריכה לדעת על זהותה!" , "מה?!" קראו התאומות בפליאה
פה אחד.
"כן, כן, בנות. אתן מכשפות כמו כל בת נקבה במשפחתנו. אני הייתי
מכשפה, אמי הייתה מכשפה, אמכן היא מכשפה, וגם אתן מכשפות!
עכשיו קומו, והצילו את אמכן!"

לפתע הן הרגישו את הערפל מתפוגג. דודתן ערבבה משהו בסיר. משהו
ירוק, ומסריח, ומסתורי.
הן ניסו להשתמש בכוחותיהן החדשים. הן התאמצו וניסו-ונכשלו. קים
נזכרה בספר שהיא ראתה בספריה של דודה ליזט-  "נסו את כוחותיכן
החדשים- שימוש בכוחות על" קים רצה להביא את  
הספר בעוד אלי שומרת  על אמא. הספר היה כבד, וקשור למדף בשרשרת
ברזל.
קים נאלצה להשאר בספריה המצמררת. בלי לומר מילה, היא החלה
לקרוא את הספר. "שלום מכשפה צעירה! כדי להשתמש בכוחותיך
החדשים, את צריכה לברר מאיזה מקום ותקופה הם הגיעו." "טוב..."
אמרה קים לעצמה," הכוחות הגיעו מימי הביניים...מהרי המיסיסיפי
הדרומיים." לא היה לה מושג מאיפה היא יודעת את זה, היא פשוט
ידעה.
"עכשיו, כשאת יודעת מהיכן הם באו, חישבי על אביך הקדום או על
אימך הקדומה, וחישבי על איך שהם משתמשים בכוחותיהם, איך הם
מצילים אנשים (עם הם היו מכשפות) או הורגים אותם (אם הם היו
שדים)."
קים חשבה בכל כוחה. "עכשיו, נסי את כוחותיך החדשים. אם זה לא
עבד נסי שנית."
קים עדיין לא הבינה את משמעות הדברים, אבל תוך מספר שניות דמה
החל לרתוח. ידיה רעדו, ואצבעותיה התרוממו לפניה. ברקים נורו
מאצבעותיה, ושני כדורי אור לבן עלו מכפות רגליה אל אצבעות ידיה
ונישאו על הברקים. כדור אחד נפל על ראשה של קים, ואחד עלה
לכיוון הקומה השניה, לכיוון אלי.

קים מיהרה לעלות על המדרגות המתפוררות, שבינתיים החלו להבנות,
אך הפעם אף לא פרור  נפל מהן. קים נכנסה לחדר בו אלי חיכתה.
היא מצאה אותה מחשמלת לכל כיוון, מוציאה כדורי אור בשפע, ולא
יכולה להשתלט על הכוחות החדשים. ליזט, קפואה במקומה, בהתה
בתאומות הוויטשיות. קים ניסתה להפעיל את כוחה מחדש.
היא התרכזה עד כמה שיכלה ולא הצליחה, עד שאחד מאותם כדורים של
אור מאלי פגע בה , ואחד פגע בראשה של אלי. כוחותיהם נעצרו לרגע
בעוד דודה ליזט מתקרבת אליהן בלאט, ואז כוחותיהן החלו לעבוד
בכוח רב-הפעם בלי כדורי האור.

הברקים פגעו בעיניה של ליזט-והיא התעוורה.
הברקים פגעו בלב האבן של ליזט-היא החלה להתמוסס למוות. ואז היא
נעלמה.
אלי, קים, ואמן ירשו על הבית בגדול של דודתן (מכיוון שהן היו
קרובות המשפחה היחידות). הן לא ידעו עוד מחסור. הן מצאו כישוף
שיהפוך את כל השדים והשדות למכשפות טובות.. כולם פרט לאחד..