|
את האש כיבינו יחדיו
כמו נרות יומולדת
עם הרבה תקוות
שעודן מחכות
את הקול הנמכתי
באשנבי הזכרונות
עמוסי השיחות
ומעשי דורבנים וארנבות
את המגע הצורב
באחורי ראשי
לא אוכל לשטוף.
לעולם אשאר שלך שם
ואת, החצי השני
בעולם שחלף לא מזמן
נכתב כתגובה ל"ככה אהבנו" של אביגייל נץ
http://stage.co.il/Stories/264787 |
|
|
מי שיש לו בית
מאבנים, יכול
לזרוק זכוכיות
?
אחד שלא בטוח |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.