לי באי ניסה לחבק את הירח
ונפל לנהר. ומת. הוא פנה אל העולם
בסימנית סיניות שיכורות אותן אבין
רק אחרי שאתפכח. ואני רציתי לקום
ולנסות לחבק את מילותיו, אבל הבנתי
כמה ריק עכשיו הירח. רק אחרי שאתפכח
אנסה גם אני לחבק את הירח השחור
מגג ביתי מגג לבי השיכור מגג חיי המתנדנדים.
אני, שלא חייתי אף פעם לצד נהר,
ולא למדתי לחבק עד שהרחקתי אלפי מילין,
והגעתי אל המקום הכי רחוק מביתי בעולם,
ודיברתי שפה זרה, מכיר את עצב רגע מותו:
ברגע מותו היה לי באי מילה שיכורה
שחיבקה את האוויר הנחצה ושמחה לטבול במים.
וגופו היה אבן שנפלה לנהר או לב גדול
שעלה על גדותיו או חלום שהתרוקן אל המים
במוות קצר. העולם דיבר אליו במילים שיכורות,
והוא שתה כדי להבין, וידע שאין זמן לפילוסופיה.
גם אני, כמוהו, אוהב את הירח, אבל לי אין אומץ
לחבק אותו. אני מחבק את הירח הריק, ואת לבי
שלא יפול, שלא ניפול.




          (לי באי, המשורר הסיני בן המאה השמינית
          לספירה הנוצרית, מת בגיל 61, כאשר נפל לנהר
          בניסיון לחבק את הירח בעודו שיכור.
          הוא היה שתיין גדול, ועל-פי המקובל
          גם אחד משני משורריה הגדולים ביותר של סין)