|
פורצות מילותיה
לדפיוצר
כמי-עיינות חבויים...
.......
ואל המנוי הקבוע
כמי-נהר מגיבות
שוטפות מילותיו
לתוך אגמי עומקיה הזכים
מטפסות עימה אל הררי הגיגיו...
ואם בערוב אותו יום ילכו השניים
אחד מול השני על אותה מדרכה
או בשביל בגינה הציבורית, בפארק
אם ישבו בשולחנות סמוכים בבית-קפה בכיכר
וישוררו מילותיהם על פיסת נייר...
לכל היותר אולי יצדדו מבט חטוף מחוייך?
זר? מנוכר?
לא יביטו אחד בפני השני
בעיני השני
יקומו ילכו יחלפו מבלי דעת...
ובאותו לילה גשום חורפי
היא תיכנס לדפיוצר
תזרים מילותיה אליו
כתגובה לתגובתו...
.......
|
|
|
זה היה נפלא
כשהכל התחיל,
הייתי מעריצת
פרנקי רגילה. אך
הכל נגמר כשהיתה
לו התכנית
להתחיל לעבוד על
איש שרירים.
עכשיו הדבר
היחיד שמביא לי
תקווה הוא אהבתי
לאידיוט
מסויים. וורוד
אצבע את עולמי
נותן לי מפלט
מהסבל והכאב
מתוך הופעת
הקרקע, תרגום
לסרט קאלט
פופולארי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.