"רבותי, מהפך", הצהיר קריין הטלוויזיה הממלכתית כמו שעשה הרבה
פעמים בעבר. זו הפכה להיות הסיסמא שלו, להבדיל מ-"אני אחזור"
או "Asta Lavista Baby" של איזה בונה שרירים אוסטרי נידח. אלא
שהפעם זה היה המהפך ב-ה' הידיעה. זה לא מה שעשינו ב-77, גם לא
מה שעשינו ב-92. זה היה משהו אחר לחלוטין.
כשהוקראו  התוצאות של מדגם הטלוויזיה והיה ברור מעל לכל ספק
שתוצאות המדגם הינם השתקפות של תוצאות האמת (יש הרי גבול גם
לטעויות סטטיסטיות), כולם בישראל הבינו שנפל דבר במדינה.
בראשונה מזה חמישים שנה נבחר סוס לראשות הממשלה.

כשראיינו את המנצח הגדול הוא התברר כסוס צנוע מאוד. "אני רוצה
להודות לכל יתר המתחרים. נעבוד ביחד. אני ראש הממשלה של
כולם!" (הוא הודה שקיבל רשות להשתמש בגימיק). אף אחד לא
האמין שיש לו סיכוי, הי, סוס בסך הכול. אבל כנגד כל הסיכויים
הוא עשה זאת. והייתה לו אחלה סיסמת בחירות: "לעבודה הזאת צריך
מישהו על ארבע".

"למה לא לבחור בסוס?", שאלה גברת קשישה במשדרי הבחירות, "שלחנו
לשם כבר גנבים, רמאים, וחאר... (פיפס) אחרים, אז למה לא לשלוח
סוס?"

עושה רושם שניסו כבר את הכול - גנרלים בעבר ובהווה, דוקטוראטים
כאלה ואחרים, אז למה לא לשלוח סוס לראשות הממשלה?

הלובי הערבי כעס. "אתם צריכים להבין שאנחנו צריכים לנהל משא
ומתן עם דמות דומיננטית, לא סוס", הם אמרו. "אל דאגה", הבטיח
היועץ התקשורתי של הסוס, "מדובר בזכר בסך הכול, לא באישה כך
שאין בעיה". וכאשר הוא הזכיר את הזיקה הערבית, כלומר שהגזע שלו
הוא ערבי משובח, אז בכלל ניתן היה לסגור את הגולל על הקול
הערבי. "קודם שלחנו חמורים לכנסת, אז מה זה רע אם קצת נעלה
בסולם האבולוציוני?" התראיין יוסוף מטייבה בחנות המכולת שלו.
המתנגדים הגדולים היו הדתיים. מילא אם הוא היה חמור ובצבע לבן,
אפשר היה להבין. אפשר היה עוד איך שהוא להחליק זאת אם איזו
הלכה שכוחת אל שתעשה "עלייה". אבל סוס? ועוד גזע ערבי?
"תשמע גדי", צרח הנציג של המפלגות הדתיות בכל מהדורה שהייתה
מוכנה לקבל אותו, "מחר תרצו חזיר ובכלל נסגור את המדינה".

איך שלא יהיה, השבועות חלפו ועוד אנשים החליטו לבחור בסוס.
הסיפור המרגש שלו, כיצד גדל בסככה ביפו, וכיצד נאלץ לאכול קש
יבש, היה אחד הראיונות המרגשים ביותר שעשה העיתונאי מערוץ 2 -
מומחה לעימותים טלוויזיוניים  של תרום בחירות. שאר המתמודדים
ידעו יפה מאוד שעברו של הסוס היה ללא רבב. חוץ מזה שאולי איזו
פעם פעמיים הוא חרבן על הכביש בכיכר המדינה, לא היה ניתן למצוא
רפש שיגרום לאיזון המאזניים. הסוס לא מעל בכספים, לא נישק
ראשים של תינוקות, לא הבטיח הבטחות שלא התכוון לקיים - בקיצור
מתחרה אמין וזה היה לא טוב. זה, בין היתר, תרם לנהירה ההמונית
של הקהל: האמינות. אולי גם השיניים הגדולות שהוא חשף כשחייך.
ואם למתחרה לראשות הממשלה לא איכפת שהוא נראה כמו סוס, אז למה
לא לבחור בסוס בעצם?
בנוסף לכל זה, העובדה שהיה מגזע ערבי החזיר את השד העדתי,
הרגיל לצאת מהבקבוק בדיוק לפני בחירות, בחזרה למקומו. הסוס היה
ספרדי ותמיד יכול היה לטעון לקיפוח. הוא יכול היה בנקל לטעון
שנחטף כשהיה קטן וגדל על-ידי אשכנזים שקראו לו "סמי" ולאו
דווקא "סוסו" שאיתו נולד. אבל הסוס היה ישר. הוא לא רצה לעוות
את האמת ולשקר. "סוסים לא משקרים", עוד סיסמא שעשתה היטב את
המלאכה. ומה כבר יוכלו להגיד עליו חברי הכנסת - סוס שכמוך? אין
ספק, הוא הוציא להרבה אנשים את האוויר מהמפרשים עוד לפני יום
הבחירות עצמו.

השב"כ עצמו לא אהב את המועמדות של הסוס. הוא לא הורגל להגן על
סוס אף פעם וזה דרש הכנת טקטיקה חדשה, רכב מיוחד והפיכת מעונו
של ראש הממשלה לאורווה (אם כי הוא שטענו שהיא ממילא נראית כך).
מנגד ארגוני זכויות בעלי חיים מרחבי העולם היללו את המדינה
היהודית על אומץ ליבה. "זו פעם שנייה שהיהודים מכים שוק על
ירך", כתב הדה-שפיגל כאשר לפעם הראשונה התייחס על השליחה של
היא/הוא לאירוויזיון. הנורווגים ראו כי טוב, וניסו להריץ כבשה
לפרלמנט שלהם, אבל זה לא הלך כל כך טוב. כנראה אין להם
הנורווגים את הסבלנות והסובלנות של הישראלים!

הוא דווקא היה בסדר בתחילה. מסתבר שהוא הבין גם בכלכלה ודאג
להורדת האינפלציה מתחת ל-5%, השד יודע איך. אבל הכנסת געשה
ורעשה כל יום מחדש. הבוחר אומנם רצה סוס כראש ממשלה, אבל מה
הבוחר בכלל יודע? הם עשו לו פוטש - לסוס המסכן. אפילו החברים
של הסיעה שלו.
"היו לו תוכניות נהדרות לסוס", אמר עוד חבר כנסת מסיעתו, "אבל
הפגם היחיד שלו שהוא היה סוס, מה לעשות, לא כולם מושלמים".
כאשר הכתב הקשה על-ידי כך שדקלם איזו מגילה בשם "מגילת
העצמאות" בייחוד קטע שהתחיל ב-"בלי הבדל דת גזע (והוא הדגיש
גזע) ומין", ענה לו חבר הכנסת: "תשמע חבוב. כשהם כתבו את זה הם
לא חשבו על סוסים".

הוא נזרק מכול המדרגות של הכנסת (למזלו לא היו יותר מידי). גם
הציבור פתאום הפך את עורו. היו שטענו שהם בחרו בסוס כאקט של
מחאה. "למה לשים פתק לבן אם אפשר לבחור בסוס?", שאל עובדיה,
בעל דוכן פלפל בשוק הכרמל. כששקעו המשקעים (כלומר עברו יותר
מיומיים מהבחירות) נקיפות מצפון אכזריות דחקו אנשים להכות על
חטא. הציבור "הונחה לקלוט" שהם קצת מיהרו ופה זה לא נורווגיה
שפרה יכולה להיבחר לשרת אוצר (להבדיל מהכבשה שחזרה לייצר צמר)
והכנסת זה לא אירוויזיון שבה היא/הוא יכולים לנצח.
היחיד שלקח אותו לבסוף היה "אלטזכן". גם הוא אמר לסוס רגע לפני
שרתם אותו לעגלה: "תשמע, אני חייב לשים לך את הרטייה הזאת על
העיניים שלא תפזול לי פתאום לצדדים ותפתח אגו". זה היה סופו של
הסוס. חודשיים אחרי זה הוא מת מצער.

אפילו קבר נורמאלי לא הכינו לכבודו. הועלתה הצעת חוק על "קבורת
חמור" עם כל המשתמע מכך, ולאף אחד לא היה איכפת מסמנטיקה או
מזה שהיה מדובר בזן אחר לגמרי.

דווקא הפרה בנורווגיה עשתה חייל. עשתה עד אשר נורתה למוות כי
מישהו הפיץ שמועה שהיא חולה ב-"מחלת הפרה המשוגעת" ואירופה לא
יכלה לסבול נציג שלה באיחוד האירופי שהיה קצת קוקו (וגם על זה
יהיה מישהו שיגיד משהו).