" הרגש רוצה לפרוץ קדימה
ולפעמים אפילו לשעוט ולדהור משוחרר
וכשדוהרים לפעמים מועדים ונופלים.
לרגש פשוט אין רגש.

ההיגיון משגיח תמיד על הרגש
שלא יפרוץ בלי מחסום קדימה
שלא ישעט במרחבים הפתוחים
ההיגיון הוא הרוכב שלקח על עצמו
להשגיח צמוד לכל תנועה,
לכל ניע
אוחז ברסן ביד בטוחה"
(מתוך: ההיגיון והרגש של אלי זקהיים עמודים 1-2)


אז מה יקרה אם הרגש דווקא הוא הפחדן
זה שרוצה להשאר
וההיגיון הוא זה ששועט קדימה, אבל בהגיון?
אז מה אם הרגש הוא דווקא עצלן, והוא מרגיש
שהוא מעדיף לישון גם היום ולא לקום?
אבל ההיגיון מדרבן אותו קדימה, מעיר אותו
פותח את התריסים זורק את השמיכה
קום עצלן! הוא צועק.
אז מה אם ההיגיון הוא דווקא זה שאומר קדימה
והרגש הוא זה שמעדיף להשאר?
אז עדיין ההיגיון הוא היגיון והרגש הוא רגש?
ואולי זה לא הגיוני לשעוט קדימה
אולי זה הגיוני דווקא לישון בנחת להעביר את הזמן?
ואולי....
בכל אחד יש קצת רגש וקצת היגיון
השאלה היא מה יש יותר
וכמה זה קצת....

מוקדש לחברה הכי טובה בעולם