|
הכתובת הייתה על הקיר
אבל רק אני ראיתי -
אחדים מחו,
אחרים מחקו,
אבל רק אני הרגשתי
שמה שנכתב בשחור על לבן
נחרט בסכין על הלב,
וגם מה שלכאורה נעלם -
תמיד נשאר,
תמיד כואב.
והכתובת שנמחקה הופיעה שוב,
הפעם בצבע של דם שנרקב
וגם אז רק אני הבנתי
שהיא כאן כדי שיכאב.
אחדים צעקו,
אחרים בכו
ותמימים הוסיפו למחוק,
ורק אני הרגשתי חזק
את הסכין דוקרת עמוק.
הכתובת נעלמה כלא הייתה
בעוד שרק אני זכרתי,
ובזמן שהתמימים התעלמו
אני עדיין דיממתי.
וגם אם הצבע השחור נכחד
ואיתו צבע הדם שבוער,
הכתובת שהתנוססה על הקיר
בלבי תמיד תישאר. |
|
|
ענק אחד מכוער,
ממש מפלצת,
אכזר, רע לב
ושמן כמו חבית,
היה מתנפל על
כפרים, משפחות
חוטף לו - ואוכל
לצהריים ילדים
בכפית.
והייתה לו אחות,
ענקית - אבל
פ'סדר.
כלומר רחומה,
נחמדה, לבבית.
"איך אתה לא
מתבייש???" צעקה
על אחיה, "לאכול
ככה ילדים
בכפית?!"
התבייש הענק, כי
הבין שזה לא
בסדר, והחליט
מעכשיו אחרת
להתנהג. ובאמת,
הוא שינה דרכו
לגמרי - ואת
הילדים הוא אוכל
עכשיו במזלג. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.